• איתן

הדברים הבסיסיים (חלק ב׳) - אג׳הן פָּאנְיַהוָאדְהוֹ

עודכן ב: 8 אפר 2019

(חלק א׳ של השיחה נמצא כאן)

אנו לומדים להכיר את זיהומי התודעה משום שהם יריבי הדְהַמַּה. כאשר אנו מכירים את האויב, יש לנו מושג כללי לגבי מול מה אנו עומדים וכמה עוצמתית ההתנגדות של זיהומי התודעה. גם הדְהַמַּה וגם זיהומי התודעה שוכנים בלב. שניהם מעורבבים יחדיו, שניהם מתחרים על הבמה המרכזית. ברגע אחד יתכן והדְהַמַּה תעלה; ברגע אחר, זיהומי התודעה עולים. אך עבור האדם הרגיל, זהו בלתי נמנע שהזיהומים יהיו בעלי היד-העליונה. משום כך, כל מה שאנחנו למעשה עושים מעורה בזיהומים. לעולם איננו חופשיים מהם. אנו יכולים לראות זאת בחוויה המעשית שלנו. נקודת המבט שלנו על העולם נשארת קבועה רוב הזמן. ומשום שראיית עולם זו מעורה בזיהומים, הדבר משול לכך שאנו מסתובבים כל הזמן עם משקפיים מלוכלכים. כל ראיית העולם שלנו נצבעת ומעוותת על ידם. ומשום שלעולם איננו מסירים את המשקפיים, אין לנו הזדמנות לראות את הדברים באופן צלול.


אילו היתה לנו מספיק צלילות, זיהומי התודעה היו מתבלטים בחדות. אך משום שלעולם איננו רואים את הצד השני, זה נראה כאילו זיהומי התודעה אינם כלל שם. אנו יכולים לתפוס אותם רק כאשר הם הופכים להיות מאוד ברורים: כאשר כעס עולה או חמדנות מתעוררת. כאשר זיהומי התודעה הופכים פעילים, אז אנו יכולים לקבל הצצה אליהם. אולי לא נבחין בהם בנקודת הזמן בה הם עולים; אך לאחר מכן, בהתבוננות לאחור, אנו מבינים שזיהומי התודעה עלו. כאשר זה קורה, עלינו לשאול עצמנו: ״מה גרם לכך? איך זה קרה?״.


כשאנחנו מנתחים את התהליך הזה עד שאנו רואים כיצד זיהומי התודעה מתעוררים בתודעתנו, אנו יכולים להתבונן בהם הרבה יותר מקרוב. זוהי עדיין משימה מאוד ארוכה להתגבר עליהם; אפילו להשיג מידה מסויימת של שליטה על הפשוטים שבהם היא משימה קשה. עלינו להשתמש בכל השיטות של הדְהַמַּה שברשותנו על מנת למלוך עליהם. אך ככל שנכניע יותר את זיהומי התודעה, כך נחווה שמחה באופן תדיר יותר ונרגיש חופשיים. אנו יכולים לראות שאנו משיגים משהו בעל ערך שבאמת משנה, וכך אנו מקבלים את התחושה שאנו אנשים חשובים. איני מתכוון ״חשובים״ בכך שאנו גדולים בעולם, אלא בעצם לתחושה שיש משהו בתוכנו שיש בו ערך אמיתי.


קודם לכן, נראינו ככל שאר האנשים, אך כשזיהומי התודעה שוככים, הדבר נראה יותר ויותר לעין שאנו מרגישים מעט שונה משאר האנשים. אנו מגלים שתחושה פנימית זו של חופש שווה הרבה יותר מאשר כל דבר אחר, משום שהיא אמיתית, והיא מתמשכת. היא אינה משהו שפשוט בא והולך. היא נשארת מלאת מרץ בלב. יציבות פנימית זו היא מה שאנו מכוונים אליו.

לרוב האנשים יש הבנה מועטה לגבי מה מתרחש בתוך התודעה שלהם. זהו משהו שעלינו לנסות לתקן. אחרת, החיים יעברו לידנו ונאבד את ההזדמנות לעשות משהו בנידון. זהו מאוד חשוב שתהיה לנו תודעה מאומנת היטב במיינדפולנס ויודעת את מצבה בכל זמן נתון. מיינדפולנס הינה חיונית. כל זמן שאנו מקפידים דרך מיינדפולנס על המצב המנטלי שלנו, אנו יכולים להיות די בטוחים בדיבור ובמעשים שלנו.


הדרך היחידה בה אנו יכולים להמנע מרשלנות במעשים שלנו היא דרך היותנו קשובים ומודעים. כאשר התכונה של מיינדפולנס נוכחת, אנו מודעים וזהירים לוודא שתגובה מזיקה ושלילית אינה עולה. על ידי התבוננות זהירה, אנו מבינים מה שגוי ועוצרים את התגובה לפני שהיא מתעוררת בדיבור ובמעשים. בזמן שאנו עושים זאת, אנו מביאים את הדְהַמַּה יותר ויותר לתוך החיים שלנו. וככל שיותר דְהַמַּה נכנסת לחיים שלנו, כך התודעה שלנו נוטה יותר לכיוון הדְהַמַּה, מה שמוביל אותנו לשלווה והרמוניה. מצב זה של שלווה והרמוניה מגביר את כמות השמחה והנחת שאנו חווים. לעומת זאת, כאשר אנו הולכים כנגד הדְהַמַּה, אנו מקדמים תגובות שליליות אשר מתנצחות בלב. וכשקרבות פנימיים אלו מתרחשים, ישנה הרגשה קבועה של חוסר שביעות רצון. זו הדרך בה זיהומי התודעה גורמים לסבל.


כאשר נבחן את התודעה שלנו, כנראה שנגלה שהן מסתחררות רוב הזמן. מחשבות תועות קופצות באופן די אקראי: מחשבות, רעיונות, תמונות וכן הלאה. התודעה מסתחררת ללא מטרה; היא לא בשליטה. זהו לא מצב מועיל, אך הוא נוכח למעשה בכולם. אנשים מועטים בלבד בעלי יכולת שליטה על התודעה שלהם. על מנת לעצור את ההסתחררות חסרת-המנוחה של התודעה והשגת שליטה עליה, עלינו לפתח את תרגול המדיטציה שלנו. כאשר אנו יכולים לשלוט בתודעה ולהביא אותה למצב בו מיינדפולנס נמצאת בשליטה כך שהמצב הפנימי מובן באופן צלול, אנו יכולים להיות יותר בטוחים בעתיד. בדרך זו, אנו מתחילים לשנות את האופן האקראי והמקרי שבו העתיד כאילו משתלט עלינו ומתחילים לפתח שליטה על הנסיבות המתעוררות.


התחילו את תרגול המדיטציה על ידי מיקוד תשומת הלב שלכם באובייקט יחיד, כמו הנשימה. מיינדפולנס לנשימה נחשבת מזה זמן רב כאחד האמצעים הכי יעילים לעזור למתחילים לפתח רוגע מנטלי וריכוז. בישיבה נוחה במדיטציה, מוטב בסביבה שקטה ורגועה, פשוט הישארו מודעים למעגל הנשימה, השאיפה פנימה ולאחריה הנשיפה החוצה, במיקוד על כל נשימה כשהיא חולפת בבסיס הנחיריים - שאיפה פנימה, ואז החוצה, ואז שוב פנימה.


בזמן שתבצעו תרגול זה, תגלו תחילה שלתודעה יש נטיה מאוד חזקה לקפוץ הרחק. אתם ממקדים את התודעה שלכם בנשימה, והתודעה נשארת שם למשך זמן קצר. ואז, אופס, היא נעלמת. היא קופצת הלאה. זוהי הנטיה הטבעית של התודעה. למעשה אינכם יכולים באמת להביא את התודעה למצב דומם. היא פשוט אינה עוצרת. התודעה תמיד בתנועה, אך לתנועה זו יש איכויות שונות. אם היא נעה באופן אקראי, היא תהפוך למאוד חלשה. כך, על מנת לחזק אותה, עליכם להביא אותה לערוץ יחיד. אז, היא הופכת לחזקה, והיא מסוגלת לחשוב בצורה ראויה. בנוסף, תגלו שהתודעה הופכת ליותר רגועה וחווה תחושה של נחת שלא ידעה קודם לכן. נחת זו מאוד חשובה, משום שכאשר היא מגיעה, אין שום סיבה שזיהומי התודעה של חמדנות, שנאה ואשליה יתעוררו. באופן רגיל, אלו הכוחות המתסיסים את התודעה ושגורמים לאי-נחת.


כאשר תשיגו תוצאות טובות מהתרגול שלכם, השמחה שתבוא כתוצאה מכך תיצור אנרגיה נוספת להמשיך עם התרגול. בתחילה, זוהי עבודה קשה; אך כאשר השמחה מגיעה, אותו פידבק חיובי תומך בתרגול. באופן כללי, כאשר אתם לא מצליחים להשיג תוצאות טובות, האשמה היא ביותר מדי מחשבות המסתובבות בתודעה: יותר מדי חשיבה. ואפילו כשאתם מצליחים להפסיק לחשוב לרגע, התודעה שוב חוזרת לדרכיה המדלגות. המשמעות היא שהמיינדפולנס שלכם אינו חזק דיו, כך שנדרש מאמץ די מתמיד על מנת לשמור את התודעה ממוקדת באובייקט המדיטציה. אחרת, תבחינו שהתודעה נמשכת הרחק באופן תדיר.


כאשר הריכוז שלכם מבוסס היטב בנשימה, אז יודעים רק את הנשימה. כאשר משהו אחר עולה, בנסיון להסיח את תשומת הלב שלכם בדרך כלשהי, מושך שוב ושוב עד אשר אתם מאבדים את הריכוז, אלו זיהומי התודעה המפריעים. הם שואפים לצאת לחופשי על ידי העלאת כל מיני הסחות דעת על מנת לגרור את התודעה הרחק מהמשמעת של אובייקט המדיטציה. היו ערניים ומודעים לכך שאלו פשוט זיהומי התודעה מתעוררים ומשכו את התודעה במהירות אל התרגול, תוך כדי יישום מאמץ מרוכז להשאירה שם. מיינדפולנס היא המפתח. משמעות מיינדפולנס היא ״תשומת לב״; שמרו את תשומת הלב שלכם על הנשימה.


לאחר שלמדתם למשמע את תודעתכם, נסו להפוך את ההתמקדות שלכם ליותר מדויקת. כאשר תשומת הלב שלכם ממוקדת בנשימה, עליכם לדעת לא רק כאשר הנשימה יוצאת החוצה ונכנסת, אלא כל רגע שזה מתרחש. כאשר אתם עושים זאת, תשומת הלב שלכם הופכת יותר ויותר ספוגה בנשימה. ובזמן שתשומת הלב שלכם עוקבת אחר הנשיפה החוצה עד שהיא פוסקת, עליכם להיות דרוכים בנקודה זו משום שזוהי בדיוק הנקודה בה התודעה נוטה לקפוץ הלאה. כך התבוננו בנקודה זו והשאירו את תשומת הלב שלכם עד אשר השאיפה הבאה מתחילה. יחד עם השאיפה פנימה, ישנה נטיה דומה לתודעה לקפוץ הרחק, אך היא לא כל כך מובהקת. הנקודה היא, שעליכם לרצות לאמן עצמכם להפוך את הריכוז שלכם ליותר מדויק באופן קבוע.


כאשר אתם מגיעים לשלב של רוגע ותודעה חזקה דיה, אז עליכם להפנות את תשומת הלב שלכם לפיתוח חכמה. המשמעות היא, תחילה, להרהר בגוף הגשמי שלכם, התבוננות בו, מחשבה אודות המאפיינים שלו וחקירת ההנחות שלכם אודותיו. התבוננו בגוף בקפידה. מאוד חשוב להבין את הטבע האמיתי שלו.


אנשים לרוב משתמשים בגוף שלהם כאמצעי לספק את התשוקות שלהם ולמצוא סיפוק. אך מה שהם חושקים בו הוא בדרך כלל די מזיק עבורם. שימוש בגוף בצורה זו פשוט גורם לעוד צרות. זה מזיק לגוף, בנוסף לעובדה שזה גם לא טוב עבור התודעה. כך, עלינו להתבונן בגוף ולראות ממה הוא באמת מורכב. בעקבות ראיית הגוף באור זה, אנו מבינים שהוא אינו כזה מושך או נחשק. הוא עשוי מחומר פיזי אשר בקלות ניתן לכְּלָיָה. הקיום שלו אינו ודאי. בהיותו נתון למחלה וזקנה, הוא שביר ולא יציב. בסופו של דבר, לא ניתן לסמוך עליו.


כשאנו מתים, התשוקה החבויה לקיום גופני מובילה אותנו להיאחז בגוף אחר. זוהי הדרך בה מעגל הלידה מחדש ממשיך. כולנו עברנו דרך זו בעבר - איננו יודעים כמה פעמים, אולי מיליונים. בהגיענו לנקודת הלידה, אנו עוברים חיים שלמים, סובלים ממחלה, זקנה ולבסוף מוות, רק בכדי להוולד ולהתחיל את המעגל פעם נוספת. לידה, חיים, מחלה, זקנה ומוות, פשוט ממשיכים שוב ושוב. וכל הזמן, ישנו סבל ואי-נחת. הדרך היחידה להשתחרר מהמעגל הזה היא לגדוע את ההיאחזות שגורמת לכך.


ההיאחזות יכולה להגדע רק דרך אמצעי החכמה. בתחילה, אנו חוקרים את הגוף על מנת לגלות שהגוף הזה אינו אני. הוא אינו שלי. הגוף הגיע מהאדמה. הוא עשוי ברובו מחומרים של האדמה. הוא נשען ברובו על האדמה עבור קיומו, ולבסוף, הוא חוזר אל האדמה. כך שלמעשה, האדמה היא בעלת הגוף, לא אני. אני פשוט אחזתי בו לשימוש זמני, וזה הכל.


דרך ראיית האמת באופן עמוק, אנו מאבדים המון מהחשש מהמוות, בהבנה: ״הו! זהו אינו אני. איני מת. אני ממשיך, אך הגוף הזה לא״. הגוף ימות. ויחד עם הגוף, היכולות של תחושה, זכרון, מחשבה ומודעות ימותו אף הן. כל שנותר - הקרוי ״הצ׳יטה״ - מהות התודעה אשר יודעת. מודעות זו אינה תלויה בקיום חומרי. היא משהו שמאוד קשה להגדיר, אך היא מה שחשוב. הצ׳יטה חשובה באמת משום שבתוכה נמצאים זיהומי התודעה של חמדנות, שנאה ואשליה, ביחד עם הדְהַמַּה, הדרך הנכונה, האמת. מתח של מאבק מלחמה קיים בין השניים. וזה רק תלוי בנסיבות איזה צד בדרך כלל מנצח.


לרוב, זיהומי התודעה שלנו נמצאים בשליטה. הם הבוס. רק כאשר אנחנו מתחילים לראות דברים כפי שהם - הדְהַמַּה מתחילה להתחזק. כשהדְהַמַּה צוברת עוצמה, לזיהומי התודעה יש פחות הזדמנויות להפריע. על ידי התמדה חרוצה בתרגול הדְהַמַּה - וזוהי עבודה מאוד קשה - אנו יכולים לבסוף לפרוץ דרכנו אל עבר מצב טבעי של חופש מוחלט. הבודהה כינה זו בשם ״ניבהאנה״. ניבהאנה זה מה שכולנו צריכים להיות. היא בתוכנו כל הזמן, אך אנו פשוט לא מזהים זאת. אם נוכל לנקות מאיתנו את כל שרידי הבורות וזיהומי התודעה, כל מה שישאר יהיה ניבהאנה.


בבודהיזם, אנו לא מנסים להפוך לקדושים או לשים תגיות כמו ״ארהנט״ לעצמנו. אנו פשוט מנסים להפוך לבני אדם נורמלים שיישרו את כל העֲקַלקַלוּת בלב; אנשים שאילפו את אותם שדים פנימיים שאנו מכנים זיהומי התודעה. אילוף זה מאפשר לנו לחיות חיים רגילים בשמחה, ולא להיות נתונים תחת השפעת מסה של רגשות, תחושות ושאר השפעות הסבוכות בתוך ליבנו. לבטח זוהי זכותנו הטבעית, כך ניתן לומר, מאשר איזשהו תואר מרומם כמו המילה ״קדוש״. זהו מה שעלינו להיות, במצב נורמלי. אך כדי להגיע למצב הזה עלינו להילחם ולהביס את השד כהלכה. בהווה, יש לנו הזדמנות לעשות ממש כך. אנו כעת עומדים פנים מול פנים, מול השד. יש בידינו את כלי הנשק שלימד הבודהה, את ההגנה והעזרה של מורי הדְהַמַּה והרצון הטוב של כל חברינו לדרך. כל שנותר לנו הוא לחרוק שיניים ולהביע את הנחישות להמשיך בדרך, קשה וארוכה ככל שתהה.

השיחה מתוך הספר ״Uncommon Wisdom״ הניתן להורדה בלינק הבא:

https://www.forestdhamma.org/ebooks/english/pdf/Uncommon_Wisdom.pdf



©2019 by Eitan Bar.