כעת אציג סקירה קצרה של הדְהַמַּה, אולי מזווית קצת בלתי רגילה. אחת מהחוויות שאנו חווים באופן קבוע בחיים היא התחושה המטרידה של חוסר-נוחות המכרסמת בתוך ליבנו. אנו מכירים אותה - היא תמיד שם - אך אנחנו לא יודעים מה היא רוצה או מדוע היא רוצה זאת. ועדיין, אנו יודעים שהיא שם. אנחנו יכולים להגיד שכולם חווים חוויה בסיסית דומה של חוסר נחת. זוהי בעיה שאנשים תמיד מנסים לרפא. הם מתמקדים חיצונית לעצמם בחיפוש אחר מעט הקלה: הם מחפשים כסף; הם מחפשים טובין; הם מחפשים כוח; הם מחפשים כל דבר שהם יכולים לחשוב עליו שיביא להם תחושת סיפוק. אבל לא משנה כמה קשה הם מתאמצים או כמה מצליחים הם הופכים, אי-הנחת עדיין שם. בסופו של דבר, רובם פשוט מוותרים על התקווה למצוא מרפא. זה מה שקורה לרוב בחיים.
זה הגיוני שאנשים ירצו לרפא את אי-הנחת הכרוני שלהם. התשוקה שלהם לרפא את המצב היא מוצדקת. זוהי הדרך הנכונה. אך אנשים אף פעם לא מבינים את המקור לאי-הנחת היסודי שלהם. ומשום כך, הם מחפשים סיפוק בכל המקומות הלא-נכונים, ומתנהגים בכל הדרכים הלא-נכונות. אי-הנחת הוא התוצאה של פעולות שגויות של הגוף, דיבור והתודעה. אך אנשים כושלים להבין כי הפעולות שלהם מוטעות מיסודן. כך הם גם אינם רואים את הקשר בין אותם מעשים שגויים לבין אי-הנחת שלהם.
בהתבוננות על העולם שבו אנו חיים, אנו יכולים לראות שכמעט כולם מנסים לרפא אי-נחת בדרך הלא נכונה. במקום להתבונן פנימה בתוך עצמם למצוא פתרון, הם מחפשים אושר מחוץ לעצמם. אך הם לגמרי עיוורים בנוגע לטעות שלהם. הבודהה לימד שהבעיה היסודית היא חוסר הבנה. איננו יודעים. מה שאנו סובלים ממנו הוא חוסר הבנה, אך אנחנו עיוורים לבעיה של הבורות של עצמנו. בהיותינו לא-מודעים לבורות של עצמנו, איננו רואים את האשליה היסודית. חלק מהבעיה נובע מדברים שלמדנו כאשר היינו מאוד צעירים.
בגיל צעיר, למדנו דברים מההורים שלנו, מהחברים שלנו לבית הספר, מהמורים בבית הספר - לבטח יותר מחברים מאשר המורים - וכן הלאה. למדנו את תפישת העולם שלנו מהאנשים סביבנו. בגיל הזה, לא היינו בעמדה שיכולה לשפוט את הסיטואציה או לחשוב ״זה נכון״ ו״זה לא נכון״. פשוט קיבלנו את מה שנאמר לנו. קיבלנו הכל מנקודת הפרספקטיבה הארצית הנורמלית.
באופן טבעי, הורים מלמדים את הילדים שלהם באופן הכי טוב שהם יכולים. אם הם הורים טובים, הם ילמדו באופן ראוי וטוב. הם ילמדו את מה שהם עצמם למדו מהמורים שלהם. אך המון מהידע שהועבר כך הוא פשוט אוסף של דעות והשערות. אין מידה גדולה של אמת מוכחת בו. מבלי להאשים את ההורים, נקודת המבט של הדְהַמַּה היא שזוהי לא הדרך הנכונה להסתכל על דברים. חוסר ההבנה קיים משום שאנשים משוכנעים שהעולם החיצוני הוא מה שבאמת משנה. הם מאמינים שזה מאוד חשוב ללכת בדרכיו הגשמיות של העולם. זה קורה משום שזיהומי התודעה חזקים, והם גורמים לאנשים להאמין יותר בדרכי העולם מאשר הם מאמינים בדרכים של הדְהַמַּה. בתור ילדים, אנו מתחילים לאמץ ראיית עולם זו, אשר לאחר מכן הופכת לרקע של המחשבות והתפישות שלנו.
הרקע שלנו תורם לראיית העולם שלנו, אשר קשורה לזכרון. זה המקום בו ההרגלים של זיהומי התודעה נכנסים לתמונה. משום שהגורמים לחמדנות, שנאה ואשליה נוכחים, הנטייה היא לתפישות שגויות ולפעולות בדרכים שגויות. זיהומי התודעה מניעים את אותם הרגלים רעים. משהו גורם לזכרון לעלות, משהו שקשור לעבר שלנו, שהוא חלק מהמשכיות הזהות-העצמית שלנו. במחשבה על כך, אנו נזכרים בעצמנו בעבר, מה שמתייחס אלינו בהווה ודוחף את המחשבות שלנו קדימה אל העתיד. בדרך זו, המחשבות שלנו תמיד סובבות סביב תחושת העצמי והיחס שלה לזמן - כלומר אנו חושבים על עצמנו ביחס לזכרון. כל מה שעולה נבדק ונבחן: האם זה טוב עבורי? האם זה נעים עבורי או לא? ואנו מגיבים בהתאם.
לעיתים די קרובות, אנו מגיבים בצורה מזיקה, כלומר התגובות שלנו מוכתבות על ידי חמדנות, שנאה ואשליה. יתרה מכך, פעולות מזיקות אלו אף מחוזקות שוב בזכרון ומחזקות את מצבם של זיהומי התודעה. רק אחרי זמן רב בתרגול דְהַמַּה, באופן הדרגתי, תבניות המחשבה גשמיות מתחילות להשתנות כשהדְהַמַּה מתחילה להחליף את זיהומי התודעה בתור הכוח המניע מאחורי הפעולות שלנו. אך לפני שהדְהַמַּה לוקחת שליטה, רקע העולם והערכים שלו מושרשים בתוך ליבנו ואי-הנחת מעולם לא מתרחק.
אנו תמיד מחפשים דרך להפטר מתחושת אי-הנחת שלנו. עקב הבורות היסודית שלנו, אנו בדרך כלל משתמשים בדרכים המוצעות על ידי זיהומי התודעה שלנו, והן אינן עובדות. לכל היותר, יתכן ששיטות אלו יקלו על צורה אחת של אי-נחת, אך במקומה יצרו צורה אחרת של אי-נחת. בסוף, אנחנו במצב יותר גרוע מאשר קודם לכן. אם נוכל, לעומת זאת, להגיע למצב של רוגע, נמצא שאי-הנחת מתפוגג, לפחות זמנית. לא נפטרנו מזיהומי התודעה, אך הם מונחים במנוחה לזמן מה משום שזהו מצב שמח של נחת. כל זמן שהתודעה נחה בסמאדהי, זיהומי התודעה נותרים שקטים. מצב תודעה של רוגע יכול להוביל לרמה יותר עמוקה, שהתודעה נכנסת למצב של ״אחדות״. הידיעה נוכחת, אך אין שום אובייקט לדעת. זהו מצב של נחת גדולה.
ניגוד זה בין איכויות הסבל והשמחה מוצגות בשני הפסוקים הראשונים בדהמהפאדה, אשר מתחילה בהצהרה שהתודעה קודמת לכל התנאים. התודעה היא המפקדת שלהם; כל התנאים מקורם בתודעה. הפסוק השני מציין כי אם אדם פועל עם כוונה רעה, כאב עוקב אחריו כשם שהגלגלים של עגלת שור עוקבים אחר עקבות השור. הרמיזה היא פה שכאב וסבל הם משהו קשה ומוחץ (כמו עגלת שור). בהמשך מצויין כי אם אדם פועל עם כוונה בעלת מידות טובות, שמחה עוקבת אחריו כמו צל שלעולם לא עוזב. אפשר לראות את הניגוד פה: גלגלים גסים של עגלת שור, והצל הוא עדין. זה חייב להיות כך משום שדוקהה הולכת בכיוון הלא-נכון והכיוון הלא נכון הופך לכבד יותר ויותר כל הזמן; בזמן ששמחה היא תוצאה של תזוזה לכיוון הנכון, שקשורה לחווית התקדמות ברמות הקלילות. למרות העובדה שאינכם יכולים להצביע על שמחה כאשר היא נוכחת, אם מסיבה כלשהי היא נעלמת אפילו לזמן קצר, אתם מבחינים שמשהו בעל ערך חסר.
על מנת שתרגול המדיטציה יצליח, עליו להכיל את כל האדם ואת היבטי החיים היומיים שלו. דרך התרגול מכילה גם את הגורם וגם את התוצאה, כלומר בסיס טוב המוביל לתוצאות טובות. איננו יכולים לבחור להיות מודאגים רק מהיבטים מסוימים של הדרך ולהזניח אחרים. אם נעשה כן, כל המאמצים שלנו לא ישאו פרי. משום כך, חשוב במידה עצומה לגשת לשאלה בנוגע להרגלים היומיים שלנו ותבניות ההתנהגות כאשר אנו מתחילים את תרגול המדיטציה. להתנהגויות וגישות המוליכות למתח, יחסים מתוחים עם אחרים או תחושות חרטה ונקיפות מצפון מנדנדות יש תמיד אפקט מזיק על שלוות הנפש שלנו. וכך תהליך פיתוח המדיטציה באופן ראוי הופך לקשה יותר.
בהנתן מצב זה, דבקות בכללי המוסר מודגשת במידה רבה כאמצעי ליצירת הרמוניה ביחסים שלנו עם אנשים בעולם. במילים אחרות, כשיש לנו בסיס מוסרי איתן, אין אנו מרגישים משיכה לעולם. לא שוכנים בנו רגשות אשמה ביחס לעולם, אשר לאחר מכן מובילות לתחושות אי-נחת שלא מאפשרות לנו להתיישב ולהשאר רגועים. אם יש לנו מידות מוסר טובות, אנו יכולים להיכנס בקלות רבה יותר אל תוך תרגול המדיטציה ולשכוח את העולם בחוץ. בדרך זו, ככל שנתרגל מדיטציה יותר, כך התודעות שלנו פחות ינטו לכיוון ענייני העולם, והמדיטציה שלנו תהיה יותר ויותר אפקטיבית.
הדרך הנכונה לפתח את התודעה שלכם היא ללכת בעקבות תרגולים מסורתיים, מבוססים היטב אשר הועברו לאורך הדורות החל מזמנו של הבודהה עד להווה, בתחילה על ידי פיתוח מעלות מוסר אשר מובילות לרוגע מדיטטיבי וחכמה.
בתרגול משמעת מוסרית, חמשת הכללים (The Five Precepts) הם כללי האימון שאנו מקפידים עליהם. ביחד הם מהווים שדה מעולה לאימון. חמשת הכללים הם: לא להרוג (כולל יצורים שאינם אנושיים, כמו חיות); לא לגנוב; לא לעסוק בפעילות מינית מזיקה; לא להשתמש בדיבור שקרי, השמצות, רכילות וכו׳; ולא לצרוך מערפלי תודעה וסמים. חמשת כללי אימון אלו מהווים את הבסיס לכל אדם הגון. אם אינכם יכולים אפילו לשמור על חוקים אלו, אתם הופכים פחות ופחות בני אנוש. והתוצאה, ובכן, אשאיר לכם לנחש אותה.
למרבה הצער, למעט מאוד אנשים יש הבנה אמיתית כיצד מוסריות פועלת. כאשר אנשים מבינים בצורה שגויה את טבע המוסריות, הם עושים את כל הדברים השגוים, בחושבם שהם עושים את הדברים הנכונים. במערב, נטיה זו רווחת מאוד כיום. חוסר מוסריות היא בעיה שגורמת למידה רבה של צרות. וזאת עקב חוסר הבנה מוחלט של הדרך בה מוסריות פועלת. אנשים שואלים: ״מדוע עלי להיות מוסרי בכלל?״ רבים מהם אינם מאמינים בשום סוג של סמכות מוסרית עליונה. הם חושבים ששום השלכות לא ינבעו מהפעולות שלהם. לכן, אם יעשו דברים לא מוסריים הם לא ישאו בתוצאות. הם כושלים בהבנה שהם משנים את עצמם כל פעם שהם עושים מעשה לא-מוסרי. הם משנים עצמם באופן שבו בלתי נמנע שיגיעו למצב שבו יקבלו את תוצאות מעשיהם.
בכל הנוגע לתרגול בודהיזם, הדבר בדיוק כפי שהבודהה אמר: רק למעט אנשים יש מעט אבק בעיניים, רק למעט. איננו יכולים לצפות שרוב האנשים יהיו בעמדה להתקדם במהירות וקלות לאורך הדרך. המיטב שאנו יכולים לצפות מרוב האנשים הוא שתרגול הלימוד הבסיסי על מוסר יסיר מעט אבק מהעיניים שלהם. בדרך זו, יותר אנשים יהיו בעמדה שיוכלו להבין.
כשם שהדברים הינם, אנשים רגילים בעולם אינם מסוגלים להבנה מרובה. הם הולכים בדרך של הקַמָה (קרמה) שלהם: הם מתנהגים באופן רע כשהם נוטים לכך והם נגררים מטה עקב כך. כך הם פני הדברים לאורך תקופת זמן ארוכה מאוד, ותנופת הקַמָה תמשיך לפעול כך ללא הגבלת-זמן. אנשים בעלי הבנה מספקת בראיית טבע העולם מבינים שזהו לא מצב טוב. הם יודעים שעליהם לנסות לצאת לחופשי. עבורם, הקפדה על כללי המוסר היא מאוד חשובה. הם לא מתפשרים עליהם כלל וכלל.
האמת היא שמוסריות היא תרגול אשר שומר את מצבכם כבן-אנוש הגון. הוא שומר על מצב זה על ידי שמירה על הפעולות שלכם בתוך הגבולות של מה שיוביל לתוצאות מיטיבות עבורכם בעתיד. אם אתם בוחרים לעשות פעולות שיובילו להשלכות אומללות, פשוט תרדו מטה ומטה עוד ועוד. וככך שתרדו מטה, כך תהפכו ליותר עמומי-מחשבה וטיפשים, וכך פחות תוכלו לראות את מצב הרקבון שבו אתם נמצאים. בפעולה מתוך עיוורון, אתם עושים פעולות יותר מזיקות, וגורמים לעצמכם לרדת אפילו יותר מטה, עד שהתוצאה הסופית היא באמת אומללה.
רוב אנשים אינם מודעים ליחס הישיר שבין פעילות להשלכות. אם אתם רוצים לראות חלק מהשלכות אלו, לכו פשוט לכל בית חולים לחולי-נפש והתבוננו סביב. התבוננו בכל המקרים הקשים וראו איך הם. זהו מסוג הדברים שיכולים לקרות. וזוהי רק סיבה אחת מדוע על אנשים להיות מוסרים - על מנת לשמור עצמם שפויים. זו הגיינה מנטלית.
באופן נורמאלי, אנשים לא אוכלים מזון מלוכלך או ממשיכים בדרכם ללא מקלחת עד אשר הם הופכים מזוהמים. בחוששם מפני מחלה, הם שומרים על סטנדרטים של נקיון. הם דואגים למחלות של הגוף, אך לא איכפת להם בכלל מהמחלות של התודעה. ולרוב האנשים ישנן מחלות האורבות בתוך התודעה שלהם באופן קבוע. יותר מכל דבר אחר, מחלות אלו של התודעה נובעות ממצבים לא בריאים של מוסריות.
משום שמוסריות רעה נובעת ממצבי תודעה מזוהמים, זה הכרחי לחקור את זיהומי התודעה ולהבין כיצד הם פועלים. אחרי הכל, זיהומי התודעה תמיד היו אויבי השקט והנחת. הרהרו על זיהומי התודעה כמה שתוכלו, ונסו לראות אותם בתוככם. הבחינו כמה עמוקים ועדינים הם. למדו מה נדרש בתוך תודעתכם על מנת לנגוד השפעות מזהמות אלו. לא תמיד יהיה זה עניין של ישיבה פורמלית במדיטציה; לעיתים קרובות זהו עניין של התבוננות בתודעה שלכם במהלך החיים היומיים שלכם. זה המקום בו הרבה אנשים כושלים בתרגול בודהיזם. הם מאוד רוצים לתרגל מדיטציה, אך הם אינם רוצים לתרגל מוסר על מנת לנקות את חיי היום-יום שלהם. ובלעדי תחושה חזקה של מוסריות, מדיטציה פשוט לא תעבוד.
לדוגמה, אנשים נוטים לחשוב ששתיית משקה (חריף) לא משנה כלל. וזה נכון. שתיית משקה אינה נחשבת להיות חשובה בכלל. הבודהה אמר שהבעיה האמיתית היא מה שאתם עושים כאשר אתם תחת השפעת האלכוהול. כאשר אתם שותים אלכוהול, כבר אינכם בשליטה מלאה בעצמכם. משום כך, אתם מסוגלים לעשות דברים שלא הייתם עושים אילולא שתיתם.
אם מסתכלים על כך מנקודת מבט פסיכולוגית, ניתן לשאול: ״מדוע אני רוצה לשתות? מה המטרה?״ אם תתבוננו, תגלו שהמשקה באמת רק מאלחש. אנשים רוצים לאלחש עצמם למידה מסוימת. הם רוצים לעמעם את התודעה שלהם כך שלא יבחינו בסבל שלהם. זוהי לא הדרך הנכונה להקל על הסבל. חומרים אלו לא לוקחים את התודעה לדרגה יותר גבוהה, אלא לרמה יותר נמוכה. הם כולם מעוותים את התודעה בדרך כלשהי, ויוצרים תנאים אשר אינם מביאים תועלת בדרך התרגול הבודהיסטי. בדרך הבודהיסטית, עלינו להיות חדים ככל שניתן על מנת שנוכל להבין ולראות בצלילות, על מנת שנוכל לחדור לאמת של דברי הבודהה. עמעום התודעה היא הכיוון ההפוך לכך.
בדרך כלל אנשים הצורכים סמים מנסים למצוא קיצור דרך. הם מנסים להכנס לאיזשהו מצב מנטלי דרך הדלת האחורית. מה שהם אינם מבינים הוא שההישג של תרגול מדיטטיבי יכול להיות נכון אך ורק אם יש מאמץ קשה מאחוריו. עליכם לדאוג שאתם משיגים זאת בדרך הנכונה. כאשר אתם מנסים ״לעגל פינות״, אפילו אם תשיגו משהו, תאבדו אותו באותה מהירות. זה לא משהו שבאמת הופך להיות חלק מהטבע שלכם. כאשר אתם חודרים לשטח התודעה שלכם בדרך המסורתית, דרך תרגול, או אז אתם חווים משהו אמיתי ואותנטי.
הטבע של התנהגות מוסרית הוא למעשה די מעניין. מוסריות באופן כללי היא דבר יחסי. אך היא לא יחסית במובן שלימדו אותה בשנות ה-60 באמריקה. היא לא יחסית לאינדיבידואל. היא יחסית לאדם בתור אדם. זהו סט התנאים שמתייחס ישירות לבן האנוש, כלומר היא מרכיבה את המעלות של ההוויה האנושית. כך שלעבור על אותם כללים משמעו ללכת כנגד הטבע האנושי שלך. קחו לדוגמה חיה כמו נמר, יש לה סט שונה של כללים. יש לה סוג מסוים של כללים משלה - הכללים של הטבע שלה. הטבע שלה הוא כשל נמר. היא מתנהגת בתוך הגבולות של מהו נמר, וממשיכה כך. זו הדרך עם רוב החיות. הטבע של נמר, או הטבע של בני אדם, או הטבע של כלבים: אלו רמות וצורות שונות של טבע.
בני האדם הם צורה מאוד גבוהה של טבע, לכן עלינו לפחות להשתדל לכבד זאת על ידי הקפדה על חמשת הכללים. זה חשוב מאוד להבין, למרות זאת, שמוסריות אינה משמעה רק חמשת הכללים. מוסריות משמעה גם התנהגות נכונה והליכות נכונות באופן כללי. משמעה להיות זהיר בדיבור ובמעשים, בעשייה של דברים בדרך ראויה. כל הדברים האלו באים תחת הכותרת של מידות מוסר.
אבני הפינה של מוסריות הם, כמובן, חמשת הכללים. חמשת כללים אלו הם הכי חשובים לתרגול. אך ישנו הרבה יותר מכך בתרגול מוסריות. אתם יכולים לראות את ההיבטים הכללים של מוסריות בהתנהגות של אנשים. חלק מהאנשים מתנהגים בצורה מאוד גסה, וזה ניכר. כאשר אדם מתנהג בצורה גסה, אנו מתייחסים אליו בתור אדם גס. בעוד שכאשר אדם מתנהג בצורה מעודנת אנו קוראים לו אדם מעודן. משום שהפעולות שלהם נובעות מתודעתם, שני אנשים אלו ינטו לחשוב ולפעול בצורה די שונה.
כאשר מה שזורם מתוך התודעה הוא טוב, אז הפעולות שינבעו מכך יהיו טובות. פעולות אלו מייצרות קַמָה כזו שתמיד יתרמו לטובתנו. כך שמוטב אם נקדיש תשומת לב להתנהגות הרגילה שלנו בנוסף לפעולות הספציפיות המכוסות על ידי חמשת הכללים.
פעולות של גוף, דיבור ותודעה הן צורות של קַמָה. הפירוש המילולי של קַמָה הוא ״פעולה״; אך, באופן יותר מדויק, זוהי פעולה רצונית הנובעת ממקום עמוק בתוך הלב האנושי. רצון זה יתכן וישאר לחלוטין מנטלי בתור מחשבה, או שהוא יבוא לידי ביטוי החוצה דרך פעולות גופניות ומילוליות. הקַמָה שבאה כתוצאה מכך יוצרת פוטנציאל להביא להתרחשותן של תוצאות הבאות בקנה מידה אחד עם הטבע של אותן פעולות. כאשר הגורמים הפנימיים והחיצוניים הולמים, הקַמָה מביאה לעלייתן של ההשלכות הרלוונטיות.
ישנם שלושה סוגים של קַמָה: מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה היא הכי מעודנת. דיבור הוא קצת יותר מגושם. מעשה הוא הכי גס. העמדה הבודהיסטית של מוסר היא שהיא נוגעת לדיבור ופעולה - לא מחשבה - משום שמחשבות הן יותר מדי מעודנות בכדי שאנשים יוכלו לשלוט בהן. מכיוון שהן כל כך קשות לתרגול, הבודהה אמר שהחובה הראשונה שלנו היא להביא קודם כל את הדברים החיצוניים לסדר - בכוונה לדיבור ולמעשים. למרות שיתכן ותהיו סוערים בפנים, קודם כל סדרו את המצב החיצון, כך שלא תפריעו ותפגעו בעולם סביבכם. כאשר אתם משבשים את העולם, העולם מגיב בשליליות. ואז המצב שלכם אינו שליו, כך שאינכם יכולים להתרכז כראוי בשאר התרגולים שלכם. עליכם ראשית לדאוג לאחריות שלכם לעולם מבלי תחושות מתמהמהות של חרטה או נקיפות מצפון. בהיותכם שלווים עם העולם, אתם חופשיים לשכוח את הדאגות הארציות ולהתרכז פנימה.
משום שמעשים ודיבור מוצגים באופן פומבי, הם משפיעים ישירות על העולם סביבכם, בהגדרת היחסים שלכם עם אנשים אחרים על ידי התגובות שהם גורמים להם. מחשבות, למרות שהן נוגעות לאנשים אחרים, מתעוררות בדרך כזו שאותם אנשים אינם מודעים לתוכן שלהם, כך שאין שום גורם לתגובה. משום כך, דרגת המחשבה היא גבוהה מאשר זו של דיבור ופעולה ואינה באה תחת המטרייה של כותרת המוסריות. אם תתבוננו בחמשת הכללים - כולם מתייחסים לדיבור ומעשים - אף אחד מהם לא נוגע ישירות בתודעה.
אך, אימון התודעה הוא מאוד חשוב, מכיוון שאם אתם חושבים בצורה שגויה, גישה מנטלית מזיקה זו יכולה לצאת החוצה אל תוך הדיבור והמעשים שלכם. באותן נסיבות, תוכלו בקלות לפעול בהתנהגות מזיקה. אלו שבאופן קבוע מבצעים מעשים לא-מוסריים נוטים להחליק מטה מתחת לדרגה של בן אנוש. זה מאוד מצער, משום שזה מאוד קל לרדת למטה, אבל זה מאוד קשה לעלות למעלה. כך שתרצו להיות ערניים ודרוכים בשמירה על הכללים.
בתרגול דרך הדְהַמַּה, עלינו להתחיל מהרמה של תרגול מוסר. אין צורך שנתבודד/נסתגר מהעולם בתרגול מדיטטיבי, אך יושרה מוסרית נדרשת. עבור בעלי-בית, תרגול באופן קבוע בבית יכול להיות בעל ערך רב. למרות שיתכן והמדיטציה לא תהיה עמוקה במיוחד, עדיין יש לה פוטנציאל משמעותי. אך קודם לכן, עלינו להתגבר על הקשיים שמחייה בעולם מביאה איתה על ידי מיינדפולנס ואיפוק-עצמי. לאורך כל היום כשאנחנו נוהגים או עולים על אוטובוסים או עושים קניות או עושים את עבודתנו. דרך כל זה, התודעה קופצת ללא הפסקה ועוסקת בכל מיני דברים. כאשר אנו מתיישבים לתרגול מדיטציה, המחשבות ממשיכות ללא הפוגה. משום כך, זה מאוד קשה עבור אדם החי בעולם להאט מספיק על מנת לתרגל בצורה רצינית.
אלו אשר עברו אימון מספיק על מנת להשיג דרגה מסוימת של שליטה על התודעה שלהם יכולים להתאמן באופן יותר אפקטיבי בתוך עולם העבודה היום-יומי. אך בדרך כלל נדרשת עבודה קשה. בעיקר, עלינו ללמוד לשלוט במחשבות שלנו. כלומר מילים, מילים בתוך התודעה. חיתוך הדיאלוג הפנימי מאפשר לנו להשיג מידה ניכרת של שליטה על התודעה. אך זו לא משימה קלה. זה כמו שמחשבה עולה, ואותה מחשבה נראית חשובה מאין כמוה באותו רגע. יש קול בפנים שאומר ״הו, אתם צריכים לחשוב על זה לפני שאתם ממשיכים את התרגול שלכם״. אך אלו פשוט זיהומי התודעה לוחשים לכם שוב - זו הדרך שלהם, תמיד מפעילים התנגדות נוקשה.
להמשך קריאה לחצו כאן
השיחה מתוך הספר ״Uncommon Wisdom״ הניתן להורדה בלינק הבא:
