חזרתי לא מזמן מנסיעה לקצה הדרומי של הגרנד-קניון. בזמן הנסיעה לשם ובחזרה, חשבתי על דימוי בו השתמשתי פעמים רבות בעבר: דרך התרגול בה אנו הולכים דומה לדרך לגרנד-קניון. הדרך אינה הגורם לקיומו של הגרנד-קניון, וגם העובדה שאנו הולכים בה אינה מביאה לקיומו של הגרנד-קניון, אך הליכה (במקרה זה נסיעה) בדרך מביאה אותנו לשם.
בנסיעה ספציפית זו לגרנד-קניון, הגענו בדרך אחת וחזרנו באחרת. בעיקרון יש שתי דרכים המובילות לקצה הדרומי, ושתיהן מייצגות את הסכנות בדרך בשתי צורות שונות. הדרך המגיעה מהדרום אינה דומה כלל וכלל לגרנד-קניון. האדמה שטוחה ומשופשפת. שום דבר מיוחד. בדומה לעובדה שהדרך עצמה די שונה מהיעד - וזו אחת הסיבות מדוע אנשים רבים מתנגדים לחלקים מסוימים בדרך. אחרי הכל, אנו בדרך ליעד בלתי-מותנה (unconditioned), אז כיצד יתכן שהדרך עצמה מותנת? אנו בדרך ליעד שאינו דורש שום מאמץ או בחירות כאשר נגיע אליו, אז מדוע הדרך עצמה דורשת מאמץ? מדוע שתדרוש בחירות? ועדיין - אלו הם פני הדברים.
אחרי הכל, מדוע שהדרך לגרנד-קניון תראה כמו הגרנד-קניון? הגרנד-קניון לכשעצמו אינו דרך. אך על מנת להגיע אליו, עליכם לעשות מאמץ. כאשר אתם עומדים בגרנד-קניון, לא נדרש שום מאמץ. אך כדי להגיע לשם, עליכם לעשות עבודה. זהו לא רק עניין של להרפות או לקבל דברים כפי שהם. עליכם לממש את הגורמים המביאים להתהוותה של הדרך.
מוסריות, ריכוז וכושר-הבחנה דורשים מאמץ. אם להיות מוסרי היה דבר קל או טבעי, לא היה נדרש שום אימון. הבודהה לא היה מכנה זאת בשם אימון. אותו הדבר לגבי ריכוז: עליכם להשקיע מאמץ בו. זהו סוג מעודן מאוד של מאמץ במובן שהוא דורש המון דיוק וגם מסירות רבה. אותו הדבר לגבי כושר-הבחנה: עליכם לבחון דברים לאורכם מזוויות רבות שונות ולהיות קפדנים ככל שניתן.
זוהי אחת הסיבות מדוע האימון, באופן מסורתי, התבצע בצורת חֲנִיכוּת (apprenticeship). בתחילה מוצאים מורה מוסמך ואז שוהים עמו לפחות חמש שנים, אולי אף יותר, משום שכפי שהבודהה ציין, חלק מהאנשים הם כמו לשון הטועמת מרק ובאופן מיידי יודעת את טעמו. אנשים אחרים הם כמו כף המרק הנמצאת במרק אך לעולם לא יודעת את טעמו. שְׁהִיָּה עם מורה אינה רק עניין של לימוד מילות הדְהַמָה או הוִינַיָה (אוסף כללי הנזירות), או טכניקות מדיטציה. אלא היא מהווה אימון כולל משום שאם בכוונתכם להיות קפדנים במדיטציה שלכם, עליכם ללמוד כיצד להיות קפדנים גם באופן חיצוני.
יתכן ונִרְאָה כי דברים קטנים חסרי חשיבות: היכן דברים מונחים, הדרך בה אנו חוסכים כסף בחשבון ההסקה שלנו, או כל דבר אחר. הם נראים כרחוקים מנִיבַּאנָה (כיבוי כל השתוקקות, שנאה, בלבול ותעתוע), אך הדרך המובילה לנִיבַּאנָה דורשת מכם להיות קפדנים. כפי שאג׳הן לי (Lee) אמר פעם, ״כאשר אתם חיים במנזר, על עיניכם להיות גדולות כמו המנזר״. במילים אחרות, עליכם לראות מה מתרחש. לא במובן של להכביד עליכם, אלא להיות קפדנים ולעשות מה שביכולתכם לעשות. יתכן וזה נראה עניין קטנוני או תפל, אך אין הדבר כך. אם אינכם יכולים להבחין בדברים בחוץ, לא תוכלו להבחין בטריקים הקטנים שהתודעה מבצעת על עצמה מבפנים. ולעתים קרובות, דברים אלו עומדים בדרכנו לתובנה.
כך עליכם לקבל את העובדה שישנם מאפיינים מסוימים של הדרך שאינם דומים כלל ליעד. כפי שהנכבד אַנָנְדָה ציין, אנו בדרך לנקודה בה לא נזדקק למזון, אך על מנת להגיע אליה - אנו זקוקים למזון. אנו מנסים לעבור אל מעבר להשתוקקות והִתְהָווּת, אך עדיין, עצם ההליכה בדרך דורשת מידה מסויימת של השתוקקות ומידה מסויימת של הִתְהָווּת. ראוי שיהיו לכם הרצון והבטחון שאתם מסוגלים ללכת בדרך אם ברצונכם שהתרגול שלכם יהיה מוצלח.
זו סכנה מסוג אחד. סוג הסכנה השני מודגם בדרך השניה המובילה ממזרח לקצה הדרומי של הגרנד-קניון. אתם חולפים ליד קניון נהר קולורדו הקטן, ואם כל מה שאתם יודעים על קניונים נובע מדברים שקראתם, אתם עלולים לחשוב שכבר הגעתם לגרנד-קניון. אחרי הכל, זה קניון, והוא יחסית גדול. רק כאשר אתם מגיעים לגרנד-קניון אתם מבינים שהקניון של נהר קולורדו הקטן הוא קטן מאוד בהשוואה, ושהוא בכלל לא דומה לגרנד-קניון. זה מדגים את הסכנה בה חלקים מהדרך מחקים את מה ששמעתם על היעד. זו הסיבה מדוע ישנם אנשים שחושבים שהגיעו להארה, או שהשיגו ״כניסה לזרם״ (stream-entry) או כל דבר אחר, כאשר במציאות הם לא קרובים כלל. נדמה כי אני נתקל יותר ויותר באנשים האלה כל הזמן. חלקם הוסמכו על ידי מורים אחרים. אך השאלה היא: האם המורים מוסמכים? האם הם ראו את הגרנד-קניון?
אחד הדברים הכי גרועים שאתם יכולים לעולל לעצמכם בתרגול הוא להניח שהגעתם להישג-נאצל כאשר לא כך הדבר, משום שזה גודע כל אפשרות שיופיע כושר-הבחנה (discernment) אמיתי. עליכם תמיד להיות זהירים. תחושות של אחדות, אור ומֶרְחָב: כולן נמצאות תחת גורמי הריכוז. הִפָּתְחוּת פתאומית יכולה להיות מה שנקרא פריצת-דרך נוירוטית. זה מינוח לא מוצלח; זה נשמע כאילו אתם הופכים נוירוטים, אך למעשה, זוהי פריצת-דרך דרך נוירוזה שסחבתם איתכם זמן מה. לפתע אתם מבינים שאתם לא חייבים להמשיך לסחוב אותה. ישנה תחושה חזקה מאוד של נוכחות ברגע ההווה, שחרור המון נרטיבים שסחבתם איתכם. אך דבר זה, גם הוא, בדיוק כמו הקניון של נהר קולורדו הקטן.
שוחחתי עם המון אנשים אשר אומרים, כבדרך-אגב, שוודאי שחוו את האַלְמוֹתִי (deathless), וזה ממש לא עניין גדול. בפועל, האַלְמוֹתִי הוא עניין מאוד גדול. אך אם אתם חושבים שמה שחוויתם היתה חוויה של האַלְמוֹתִי, זה חוסם כל אפשרות של התקדמות נוספת. כך שעליכם להיות זהירים שלא להעריך יתר-על-המידה את הישגיכם. כאשר מתרחש משהו במדיטציה, פשוט שימו עליו ״פתק קטן״ (תייגו אותו) והבינו שזה רק פתק-קטן. אם אין לכם מושג מה זה, אוקי, שימו עליו סימן שאלה. ואז המשיכו להתבונן לזמן מה כדי לראות מה זה עושה. אם עולה בתודעה מחשבה שהגעתם להישג מסוים, התבוננו כיצד התודעה מגיעה למחשבה זו. אם אתם מבחינים באיזשהו זיהום-תודעה (defilement) בתגובה שלכם, הצלחתם; ולמדתם שיעור חשוב על התודעה.
אז כאשר אתם חושבים על הדרך ליעד, חשבו על אותן שתי דרכים המובילות לגרנד-קניון. הן מדגימות את הסכנות השונות האורבות בדרך ועקרונות חשובים לזכור בזמן שאתם הולכים בה. זוהי דרך מותנת. עליכם להיות חדורים בתשוקה ורצון מסוימים, משום שאחרי הכל, הדרך עצמה מורכבת (fabricated - בנויה, בדויה ומורכבת בתודעתנו). כפי שהבודהה אמר, (הדרך) היא התופעה המורכבת הכי גבוהה, אך היא עדיין מורכבת. כל התופעות המורכבות דורשות (ונובעות מ)תשוקה, וכולן דורשות מאמץ. כושר-ההבחנה מגיע דרך הבנה מה מידת המאמץ הנכונה. זהו אחד השיעורים הגדולים שתלמדו בזמן שתתרגלו ריכוז. כמה מאמץ עליכם ליישם על מנת לקיימו ולשמור אותו יציב, לשמור על מיינדפולנס רציף? כמה מאמץ בעצם מפריע?
תרגול ריכוז דומה בדרכים רבות לתהליך הרגעת הגוף בתנוחת יוגה. תחילה כאשר אתם נכנסים לתנוחה, אתם מרגישים קצת נוקשים בגלל תבניות המתח הנמצאות לאורך הגוף. אך לאחר שאתם מתמידים בתרגול התנוחה, אתם מתחילים להבין שאתם יכולים להרפות את השריר הזה, אתם יכולים להרפות את השריר ההוא, ואתם יכולים למעשה להרגיש הרבה יותר נוח בתנוחה הזו.
בזמן שאתם כאן יושבים ומודטים, אתם מרגיעים עצמכם אל תוך תנוחת תודעה דוממת. כשאתם מתבוננים בשכבות פעילות שונות המתקלפות - או בפוטנציאל שלהן להתקלף - ועדיין שומרים על הריכוז: זוהי אחת הדרכים בהן משיגים כושר-הבחנה דרך תרגול ריכוז. אלו מקצת הדברים שתתקלו בהם כשאתם מגיעים מהדרך הדרומית. באשר לדרך המגיעה ממזרח, תמיד זכרו: לא באמת משנה איזה שם אתם מעניקים לדברים. השאלה האמיתית היא ״האם חוויה זו באמת מביאה קץ לסבל?״. עליכם להתבונן שוב ושוב ולבחון אילו רמות של סבל נותרו, משום שלא באנו לכאן עבור מעמד. באנו לכאן על מנת לרפא את אותם הרגלים רעים שלנו הגורמים עבורנו מתח וסבל בלתי רצויים.
השיחה המלאה בלינק הבא:
