אחד הדברים הראשונים בהם תבחינו בניסיון להשקיט את התודעה הוא חוסר השקט - הפטפוט המתמשך, הדיונים, הדיאלוגים, "דיוני הוועדה" המתמשכים בראשכם ולעתים בכל גופכם. נדמה שישנו פטפוט אינסופי. לעתים קרובות, המחשבה הראשונה כאשר אנחנו מתחילים לתרגל מדיטציה היא "כיצד אני יכול להפסיק את הפטפוט? כיצד אני יכול פשוט להשקיט את כל הקולות כך שיהיה שקט מוחלט בפנים?" אך ככל שאתם מתרגלים, אתם נוכחים להבין שזה בלתי-אפשרי לשים סוף לדברים בצורה זו. נדרש תהליך יותר הדרגתי - ללמוד להביא את השיחה הזו תחת שליטה. כאשר אתם מתחילים ישנם הרבה קולות לא-מיומנים (unskillful) שם בפנים, ולעתים קרובות הדיון לא מתנהל ע"פ "כללי הדיון הפרלמנטרי" הנפוצים. קול אחד מתפרץ פנימה, קול השני צורח עליכם, קול שלישי לוחש באוזנכם. כל התחבולות והטכניקות של ישיבה פוליטית הן כלום בהשוואה למה שמתרחש בתוך התודעה - כל הטריקים שהתודעה מבצעת על עצמה, הצורה בה הקולות השונים מנסים לקבל את מבוקשם - משום שרבים מהקולות אינם חסרי-מטרה או מדברים באקראי. יש מטרה לדבריהם. ישנו דחף לפעול בכיוון כזה או אחר, כך שהם מנסים כל מיני טריקים על מנת להשיג את מבוקשם. לתודעה יש דרכים רבות מספור להעביר רעיון או החלטה דרך הוועדה. כך שבתור התחלה - כאשר אנחנו עובדים עם התודעה, עלינו לוודא שהדיון מתבצע בצורה יותר מיומנת. כשאתם מתחילים תרגול מדיטציה, נסו להשיג ניתוק מסוים מן הקולות, התבוננו בהם מבחוץ, במקום להצטרף לשיחה ולקחת-בעלות על הקולות. זהו אחד מהשיעורים של ה"לא-עצמי": *זה לא אתם שמדברים שם בפנים*. ישנם קולות שם בפנים, ואתם רגילים להזדהות איתם, אך אתם יכולים להתחיל גם להפסיק להזדהות איתם. אמרו לעצמכם "איני בהכרח אחראי לדברים המתפרצים בצורה כזו אל תוך התודעה. איני חייב לפעול בתגובה לפעילות של כל תא-עצב. איני חייב להפוך מעורב". במידה וקול מסוים נכנס ודורש פעולה, אתם פשוט נותנים לו לדחוק ולדחוק, אך בסופו של דבר הוא פשוט יפסיק אחרי זמן מה. אתם יכולים פשוט להמשיך להתבונן. אפילו פעולת הרצון להפוך את השיחה ליותר מיומנת - היא בעצמה מתחילה להעניק לכם מרחק מהשיחה. תרגלו ריכוז בנשימה כדרך להשיג בסיס טוב ויציב עליו תוכלו לעמוד ולהישאר מחוץ לדיון. אך רק להתבונן בדיון אינו הולך לגרום לו להיעלם מעצמו. עליכם גם ללמוד כיצד להפוך את הדיון ליותר מיומן. לפעמים פירושו של הדבר להכניס קולות חדשים לתוכו - כמו הקול המדיטטיבי שאומר "הי, הישארו עם הנשימה, היפכו את הנשימה לנוחה, אפשרו לנשימה להיות נוחה, תנו לנו קצת מקום כאן". זו הסיבה מדוע הבודהה לא עודד את הנזירים לקחת על עצמם נדרי שתיקה. יש סיפור בוִינַיָה (Vinaya - אוסף הדרשות העוסק באתיקה וכללי הנזירות) על קבוצת נזירים אשר התחילו את ריטריט הגשמים בנדר: "אנחנו לא הולכים לדבר אחד עם השני. כל אחד מאיתנו פשוט ישמור על שתיקה במהלך הגשמים". בסוף הריטריט הם הלכו לפגוש את הבודהה, מאוד גאים בעובדה שהם הצליחו לא לדבר אחד עם השני במשך כל שלושת החודשים. אך הבודהה לא שיבח אותם. במקום זאת, הוא אמר "חייתם כמו כבשים, כמו חיות טיפשות". שיחות פנימיות אלו לא הופכות יותר מיומנות רק על ידי הפסקת הדיבור החיצוני שלכם. על מנת לשפר את השיחות הפנימיות, אתם מקבלים המון עזרה על ידי לימוד דוגמאות טובות של דיבור חיצוני. הדבר הראשון ללמוד בחיים משותפים היא ללמוד כיצד לדבר אחד עם השני בדרכים מיומנות - וייתכן והמשמעות היא לדבר פחות מאשר הייתם רגילים בדרך כלל. אך זה גם אומר שכאשר משהו צריך להיאמר, אתם מבררים מהי הדרך הכי טובה להגיד זאת: הזמן הכי טוב, המקום הכי טוב, המילים הכי טובות לבטא את הערותיכם. כשאתם הופכים ליותר מיומנים בשימוש בפה שלכם, הדבר מכריח את התודעה להפוך יותר מיומנת בדרכים בה היא חושבת, ואתם מתחילים להבחין בהשפעת המילים שלכם. אם ישנו משהו שלילי שעליכם לדבר עליו, מהו הזמן הכי טוב להעלות זאת? מהי הדרך הכי יעילה להגיד זאת? באיזו דרך ניתן להגיד את הדברים כך שיעשו כמה שפחות נזק? כאשר אתם הופכים ליותר מיומנים בשימוש בפה שלכם בדרך זו, תמצאו שהשיחות בתודעה שלכם הופכות להיות בוגרות אף הן. בנוסף לכך, ישנן הקלטות (של שיחות) דְהַמַּה שאתם יכולים להאזין להן, ספרי דְהַמַּה שאתם יכולים לקרוא, להכיר ולהציג קולות חדשים ומיטיבים יותר לשיחה. זו סיבה נוספת מדוע אנחנו מבצעים צ'אנטינג. חלק מהמשפטים של הצ'אנטינג חוזרים אל תוך ראשכם בשעות מוזרות של היום, והם תוכננו להיות תוספות מיומנות לשיחות האלו. כשתנסו לצאת מתוך השיחות הפנימיות שלכם, תבחינו שקל יותר לעשות זאת בחלק מהשיחות מאשר באחרות. בשיחות המלאות בהאשמות ומחשבות שליליות, מחשבות מזיקות: אלו הן השיחות שהכי קשה להוציא עצמכם מהן. אך השיחות בתודעתכם העוסקות בנושאים של אושר אמיתי, של מיומנות, של התבוננות במה באמת חשוב בחיים: הרבה יותר קל לצאת מאלו משום שהן נוטות לכיוון של שקט, הן נוטות לכיוון של ריכוז. בזמן שאנו מאמנים את התודעה, העניין הוא לא רק בהפסקה מיידית של המחשבות. העניין הוא ללמוד כיצד לחשוב בצורה יותר מיומנת, וזה מתחיל בחשיבה כיצד להשתמש בפה בצורה יותר מיומנת. כפי שאג'הן לי אמר פעם "עליכם להשתחוות לפה שלכם כל יום". יש לכם פה אנושי, ולפה האנושי יש המון כח. הוא לא כמו הפה של כלבים וחתולים עם אוצר מילים מוגבל, רק נביחות ויללות. אנחנו יכולים להגיד כל מיני דברים, ולדברים אלו יכולה להיות השפעה עצומה על החיים שלנו. אם תתחילו לשים תשומת לב למה שאתם אומרים במהלך היום ולנסות לעשות זאת בצורה מיומנת יותר, תתחילו לראות שיש לכך השפעה על איך אתם מתייחסים לאנשים אחרים, איך אנשים אחרים מתייחסים אליכם. כל הקונטקסט של החיים שלכם מושפע בצורה גדולה על ידי הדיבור שלכם. בזמן שאתם עובדים על עובדה זו, העבודה על הדיבור החיצוני שלכם מתחברת לנושא העבודה עם התודעה שלכם. הזהירות בה אתם משתמשים למסגור הדברים שאתם אומרים, המחשבות והנסיבות שאתם משתמשים בהן בזמן שאתם מבחינים בזמן הנכון להגיד, בהחלטה מה ראוי להגיד ומה לא ראוי: דברים אלו מפתחים תשומת-לב קשובה; הם מפתחים עירנות - כל התכונות הטובות שלהן אתם זקוקים במדיטציה. אתם לומדים כיצד למדוד מה ראוי למחשבה, מתי הזמן הראוי לחשוב ומתי לא. הדיבור הפנימי שלכם הופך לדיבור נכון, עוד גורם של הדרך. באותו זמן, כשאתם מקבלים את אותם קולות מיטיבים יותר בראשכם, זה הרבה יותר קל לצאת מהשיחות ולהסתכל עליהם כך שאתם יכולים לראות: כאשר מחשבה נוצרת, כיצד היא נוצרת? הרבה יותר קל לפרק מחשבות מיטיבות בצורה זו. מצד שני, מאוד קשה לפרק מחשבות המלאות בהאשמות-עצמיות וחרטה משום שכל כך קל להיתפס בסיפורים שלהן. ככל שהחשיבה יותר מיומנת, כך קל יותר לפרק אותה. אתם יכולים פשוט להתבונן במחשבה באה והולכת משום שהיא אינה מכילה שום רעל עבור התודעה. וככל שאתם מתרגלים יותר מדיטציה, אתם רואים יותר ויותר מהר איך מחשבה נוצרת, איך היא מתפרקת, איך היא יכולה לשטות בכם ואיך אינכם חייבים להאמין להן. כאשר אנו מדברים על התקדמות במדיטציה, רבים מאיתנו חושבים שמשמעות הדבר היא חוויות מאוד עצמתיות של, נניח, אקסטזה, אחדות או אור. לא צריך לזלזל בדברים אלו. הם חשובים. הם מעניקים לנו תחושה של מלאות, תחושה של רענון לתרגול. אך ההתקדמות האמיתית נמדדת במהירות בה אתם מבחינים במה מתרחש בתודעה. לדוגמא, כאשר התודעה מתחילה להסחף, אם תוכלו לתפוס אותה יותר מהר ולהחזיר אותה: זה סימן של התקדמות. וככל שאתם נהיים מהירים יותר ויותר בדרך זו, אתם מתחילים לראות את תהליך עיצוב המחשבות בעצמו - בדיוק מה מתרחש שם. מתי אתם מתחילים להיות שותפים למחשבה? לרוב אנחנו מודעים למחשבה רק לאחר שהיא בנויה היטב, אך כיצד היא נבנתה כך? האם זה פשוט קרה מעצמו או שהיתה איזושהי השתתפות תת-הכרתית מצידכם? ככל שתתבוננו יותר ויותר בזהירות, תתחילו לגלות תשובות לשאלות האלה, משום שתוכלו לתפוס את התהליך בפעולה. כל מחשבה מתחילה בתור בחישה קטנה, וקשה לומר האם זה מתרחש בגוף או בתודעה. זה על הגבול בין שניהם. אז מתרחשת הפעולה של הבעת העניין, נתינת תשומת הלב לכך, ואז השאלה "במה מחשבה זו עוסקת?", ואז התודעה מתייגת "הו, זו מחשבה אודות X, וזו מחשבה אודות Y". וכך הדבר הופך למחשבה בנויה במלואה. השאלה היא: האם אתם יכולים להתבונן בבחישה זו שבדרך כלל מובילה למחשבה ואז לא להשתתף בתיוג שלה, או להשתתף בניסיון להבין אותה? כאשר תוכלו לעשות זאת, תראו שבחישות אלו באות - ואם אינכם לוקחים בהן חלק - גם הולכות. הן באות שוב, ואם עדיין אינכם משתתפים - הן הולכות. בדרך זו אתם מתחילים להבין עד איזו מידה תהליך יצירת המחשבות הוא תהליך עם כוונה מצידכם. התשוקה להבין מחשבה, התשוקה להיכנס אל תוך המחשבה: מהו בסיס התשוקה הזו? האם זה שעמום? האם אתם פשוט עייפים מלהיות דוממים? האם אתם מחפשים משהו מבדר? זה מסוכן, אתם יודעים. חלק מהמחשבות האלו - ברגע שהן נוצרות - משתלטות על התודעה והופכות לסיוטים. אז אתם מנסים להפוך יותר ויותר מהירים בראיית הקולות הללו כאשר הם נוצרים - מהיכן הם מגיעים, בדיוק כמה אתם משקיעים בהם ברגע הנוכחי, כמה מפעילות זו היא תוצאה של קארמת-עבר המבעבעת בתודעה. אתם משיגים יותר ויותר שליטה על השיח הפנימי כך שכאשר אתם זקוקים לשוחח עם עצמכם על דברים, אתם יכולים. כאשר אינכם צריכים לעשות זאת - אתם יכולים להשאיר את הדברים בשקט, ואז השיחה היחידה שמתנהלת היא על ידי אותו החלק בתודעה שלכם שאחראי על הריכוז שאומר: "הישארו פה, הישארו כאן, הפיצו מודעות כאן". זה השיח המיומן שתרצו שיהיה אחראי על העניינים. ברגע שהריכוז הופך לממש יציב, אז אתם יכולים להפנות את הזרקור שלכם אל אותם קולות, מרכז השליטה עבור הריכוז שלכם. אך אל תמהרו לעשות זאת. תרצו שהריכוז שלכם יהיה מאוד יציב ומבוסס לפני שתפרקו את אותם קולות. כך שאימון התודעה הוא לא תהליך השלכת כל הפטפוט המנטלי מהתודעה. בראש ובראשונה זהו לימוד כיצד להפוך את הפטפוט ליותר מיומן - להתחיל מבחוץ, להיות יותר מיומן בצורה שבה אתם מדברים. זו הסיבה שדיבור נכון הוא גורם כל כך חשוב בתרגול. משום שמהיכן מגיע הדיבור? הבודהה אומר שהוא מגיע ממחשבה ובחינה ישירות, אשר - כאשר מאומנות היטב - הופכות לגורמים בריכוז שלכם. אתם מכוונים את המחשבות שלכם לנשימה, אתם מעריכים ובוחנים את הנשימה. זה עוזר לכם להגיע למצב הספיגה (ג'האנה) הראשון. אך על מנת להגיע לנקודה בה אתם באמת יכולים להיות יעילים בשימוש במחשבה ובחינה ישירות עם הנשימה שלכם, עליכם להיות יותר מיומנים בדרך שאתם מפנים את המחשבות והבחינה שלכם לגבי מה אתם אומרים לאנשים אחרים, בדרך בה אתם משתמשים בכוחות אלו על מנת ליצור מילים: הן את המילים שאתם משתמשים בהן כלפי אנשים אחרים וגם בשיח הפנימי בתוך תודעתכם. אז, כשהשיח הפנימי הופך ליותר מיומן, אתם יכולים להתחיל לפרק אותו בצורות אפילו יותר מעודנות. לבסוף, כאשר כל השיחות האחרות מושקטות, אתם יכולים לפנות בשאלה אל הקול העדין-יותר של התפישה האחראית על הריכוז שלכם: "מי מדבר כאן? עבור מי הוא מתייג דברים?". זו הנקודה בה הדברים באמת נפתחים בתודעה. כמובן שאנחנו רוצים לקפוץ ישר לאותה נקודה, היכן שנמצא את הנעלה, אך על מנת להגיע לשם נדרשת מיומנות, נדרש זמן, נדרשת התמדה. זו הדרך עם כל הדברים הטובים בחיים. נדרש זמן על מנת להתמחות ולהגיע לשליטה בדברים בעלי ערך מתמשך. כעת יש לנו שעה. עשו מה שביכולתכם לעשות בתוך שעה זו. לכל הפחות הביאו מעט שליטה אל תוך דיוני הוועדה המתמשכים על מנת לעזור לפטפוט להירגע בצורה יותר קלה. לאחר שהפטפוט מתיישב קצת ונרגע, אתם יכולים לראות אותו יותר בבהירות. זו הסיבה שהבודהה אמר שריכוז וכושר הבחנה הולכים ביחד. אינכם יכולים לבצע תרגול מדיטציית תובנה או רק מדיטציית ריכוז. השניים הולכים יד ביד. וממש כאן בנושא זה - הקולות המנטליים וכמה מיומנים אתם באופן בו אתם מתייחסים אליהם - זה עיקרו ובשרו של התרגול. .
השיחה המלאה בלינק הבא:
https://www.dhammatalks.org/books/Meditations2/Section0019.html
