בבודהיזם, אנו משיגים סוג של ידע-נרכש-דרך-נסיון אשר גדל בתוך הלבבות שלנו דרך מה שנקרא ״התרגול״. אנו משתמשים במילה ״תרגול״ בבודהיזם הרבה יותר מאשר אנחנו משתמשים במילה ״אמונה״. אנו לא אומרים אחד לשני: ״איך האמונה שלך מתקדמת?״. במקום זאת, אנו שואלים ״איך התרגול שלך מתקדם?״. זהו סוג שונה של למידה.
חלק מהחברים הסרי-לנקים שלנו למדו בודהיזם בתיכון. כאן במערב, אולי תחליטו לקחת קורס בלימודי דתות על מנת ללמוד אודותיו. כאשר אתם לומדים אודות ההיסטוריה של הבודהיזם והאמונות השונות בו דרך למידה פורמלית, יש לכם בסופו של דבר ידע אקדמי אודות בודהיזם. אולי אפילו תקבלו ציון מעולה בבחינה הסופית; אך כאשר אתם מגיעים הביתה, אתם נקלעים לויכוח זועם עם אח שלכם. ולמרות שיש לכם מה שנקרא ״ידע מפורש״ של בודהיזם שבקלות ניתן לשתף אותו עם אחרים, הוא לא עזר כלל לשחרר אתכם, נכון?
למידה אינטלקטואלית מעניקה לנו ידע אינטלקטואלי. להיות בעל ידע אינטלקטואלי בבודהיזם שווה ערך ללמוד בעל פה איך לבשל אורז. אך העובדה שקראנו או למדנו בעל-פה את ההוראות אינה אומרת שאנחנו הולכים להיות מוצלחים בהכנת אורז. במילים פשוטות, אנו לא יודעים לבשל אורז עד שלא עשינו זאת בעצמנו. על מנת להיות מוצלחים בזה, עלינו ליישם באופן מעשי בתרגול את הידע שצברנו.
הסוג השני הזה, של למידה דרך ניסיון נקרא ״למידה משתמעת״ (implicit learning), אשר מעניקה לנו ״ידע משתמע״. ידע-משתמע אינו מהסוג השטחי של מידע שאנו יכולים לרשום על נייר מבחן כתוצאה של שינון. הוא הרבה יותר עמוק וקשה לביטוי דרך מילים. ידע-משתמע הוא משהו שאנו לומדים בעצמנו דרך התרגול, דרך ניסוי וטעייה. למידה-משתמעת דורשת סוג מסוים של תהליך עבור צבירת ידע. לדוגמה, אנו יכולים לקרוא את ההנחיות ואז לרצות ליישם אותן. אז אנו עוקבים אחרי ההוראות בחיים האמיתיים, אך אז אנו מגלים שזה לא עובד כל כך טוב. כתוצאה מכך - אנו חוזרים ושבים לקרוא את ההוראות על מנת להבין מה עשינו לא כשורה. לבסוף, יש אותו רגע של ״אההה!״ שבו אנו יכולים לבצע את ההוראות בהצלחה. אך כדי להגיע לאותו רגע, עלינו ליישם את ההנחיות בתרגול עד שאנו מצליחים לעשות זאת באופן נכון.
הבנה נכונה
אנו מפתחים תובנה אל תוך הדְהַמַּה, או אל תוך הדרכים שדברים הינם, בצורה דומה: דרך הידע המשתמע שאנו רוכשים דרך התרגול. על מנת לחיות את החיים שלנו בהתאם לדְהַמַּה, עלינו להבין רעיונות מסוימים, בדיוק כפי שעלינו להבין את הוראות ההכנה על חבילת אורז לפני שאנו מנסים להכין את האורז. הרעיונות שעלינו להבין כוללים את אי-הקביעות (Impermanence), סיבתיות (causality), מקור הסבל וכן הלאה. אנו משיגים ידע מקדים זה כשאנחנו לוקחים את הדברים שלימד הבודהה ושואלים ״מה המשמעות האמיתית שלהם?״. עלינו להרהר בהם ולעבוד דרכם. כאשר אנו משתמשים באינטלקט בצורה זו על מנת ללמוד את תורת הבודהה, אנו מתחילים לבסס את מה שנקרא ״הבנה נכונה״ (sammā-diṭṭhi), אשר מהווה את האיבר הראשון בדרך המתומנת של האצילים. הבנה-נכונה היא הבנה עמוקה של הדְהַמַּה שאנו רוכשים מהתבוננות והרהור על תורתו של הבודהה, ואז מיישמים אותה בתוך חיינו.
כך השגת הבנה אינטלקטואלית של תורת הבודהה מלימוד או מקריאת ספרים אודות בודהיזם היא תחילתו של תהליך של פיתוח הבנה נכונה. אז אתם יכולים להתחיל במאמץ ליישר את האנרגיות שלכם, הנרטיבים האישיים שלכם וההרגלים שלכם עם מה שלימד הבודהה. חשוב לזכור שהידע האינטלקטואלי שאנחנו צוברים על בודהיזם אינו אמור להשאר רק כסט של רעיונות מעניינים. מה תהיה התועלת מכך? לפיכך, אנו מנסים ליישם את ההבנה שלנו של הלימוד בחיים שלנו. ככל שאנחנו עושים זאת עוד ועוד, תובנות מסוגים שונים לגבי טבע הדברים מתחילות לעלות באופן אישי מאוד; הן מייצגות את סוג הידע המשתמע שדיברנו עליו. לדוגמה, האמת הנאצלת הראשונה מבקשת מאיתנו להבין סבל לא רק במובן אינטלקטואלי, אלא בתור חוויה מוצקה. כך אנו מתבקשים להתבונן בסבלנות בצורות השונות של אי-נוחות העולות בתודעתנו עד אשר השגנו מספיק הבנה אינטואיטיבית לגבי הטבע של המתח והקונפליקט הפנימיים שלנו.
כשם שהתרגול שלכם מעמיק, הידע המשתמע שאתם מקבלים אודות טבע הדברים הופך להיות אפילו יותר עמוק. וגם אם אין ביכולתכם לפרט את הידע הזה, לבטח יש לכם אותו. יש לכם אותו משום שעשיתם את העבודה של התבוננות בתוך העולם הפנימי שלכם, שאיפשרה לכם להשיג תובנות לגבי הדרך בה התודעה שלכם פועלת. לאחר כל הנסיונות והשגיאות והנסיונות החוזרים, יש לכם קצת הצלחה, אשר מעניקה לכם בטחון. אתם חושבים ״אני מכיר את דרך ההתבוננות הפנימית הזו״. ואם מישהו אומר לכם ״זהו אוסף שטויות״, אתם חושבים ״זה בסדר, כי אני יודע איך זה עובד״. ראיתם את התוצאות בעצמכם. קיבלתם תובנות עמוקות אל תוך הגורמים לסבל האנושי ועכשיו אתם יכולים להתחיל להרפות מהם.
כוונה נכונה
בלעדי תובנה אל טבע הדברים, החיים יכולים להראות לא יותר מאשר סדרה של חוויות אקראיות של סבל שמהן אנו מנסים להמלט באופן קבוע. אך ככל שההבנה שלנו והידע המשתמע של הדְהַמַּה הופכים עמוקים יותר, אנו מתחילים להפוך את הדְהַמַּה לשלנו. במקום לראות אותה כידע אינטלקטואלי או משהו ששייך באופן בלעדי לבודהה או לנזירים, אנחנו מתחילים לעשות אותה שלנו, כפי שהם אומרים בסלנג המודרני. כאשר אנו מתחילים להפוך את הדְהַמַּה לשלנו, הדבר מתנה את הדרך בה אנו יוצרים את הכוונות שלנו. זה מביא אותנו אל החלק השני של הדרך המתומנת של האצילים הנקרא ״כוונה נכונה״ (sammā-sankappa). כוונה-נכונה היא מאוד מרחיקת לכת משום שהיא מתייחסת לנטיית החיים שלכם כולה: כיצד אתם חושבים וכיצד אתם מתייחסים לאמנות הזו של לחיות את החיים שלכם.
בואו נחזור לרגע להבנה-נכונה. הבנה-נכונה, במובן שבו התייחסתי אליה, משמעה שהשגתם ידע-משתמע על כיצד לעבוד עם דפוסי הרגל שליליים. השגתם ידע זה דרך לימוד של דברי הבודהה ולאחר מכן עשיית מאמץ ליישר אותם דפוסי הרגל שליליים בהתאם לדברי הבודהה. ידע זה הוא ההבנה-הנכונה שלכם. והבנה-נכונה מבטיחה שהתודעה החושבת שלכם תתיישר עם הדְהַמַּה כאשר דפוסי ההרגל הבלתי-מיומנים הללו יופיעו שוב. נניח, לדוגמה, שיש לכם עמית בעבודה שמאוד מרגיז אתכם. אם יש לכם הבנה-נכונה בהקשר של הרוגז שלכם, אז כאשר עמיתכם לעבודה מתחיל להציק לכם, התודעה החושבת שלכם תזכיר לכם ״להיות קשוב ומודע. להיות זהיר״ או ״שימו לב לגוף״. ישנו תהליך חשיבה שמתרחש שאינו אקראי, אימפולסיבי או תגובתי.
סוג זה של ידע הנרכש דרך נסיון הוא מה שמוביל לכוונה-נכונה. בזמן שאתם משיגים ידע-משתמע אל הדרך בה התודעה שלכם עובדת כתוצאה מיישום דברי הבודהה, התודעה שלכם מתחילה לנטות לכיוונים חדשים. היא כעת נוטה לעבר פרישות (renunciation), אי-גרימת-נזק (harmlessness), ורצון-טוב כלפי עצמכם ואחרים. אז כיצד אניע כוונה-נכונה? בואו נניח שאני מתחיל לשים לב שאני בעל הרגל להיות ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמי ואחרים. משום שאני כעת מבין כמה סבל הדבר יוצר, אני מביע כוונה להבחין בעלייתם של מצבי תודעה שיפוטיים אלו ואז לוותר עליהם. כך שאם איישם תשומת לב וכוונה, אשר מבוססים על התובנות שלי ועל התשוקה שלי להיות חופשי מסבל, אני מתחיל לנטוש לאט את ההרגלים הלא-מיטיבים שלי ולרכוש הרגלים יותר מיומנים על מנת לחיות חיים שלמים באמת.
הבעת הכוונה הנכונה, עם זאת, לא בהכרח מבטיחה שמה שיבוא אחריה יהיה קל. ישנם דברים שיש להם הוראות מאוד פשוטות, אך הם קשים מאוד לביצוע. לדוגמה, אם יש לכם סכרת, הדיאטה המומלצת היא די קפדנית: ללא מזונות בעלי רמת סוכר או פחמימות גבוהה, וכן הלאה. הוראות אלו פשוטות מאוד - פשוט אל תאכלו את הדברים שאינכם אמורים לאכול; אך למלא אחר ההוראות זה יותר קשה. בו בעת שזה די ברור מה דרך ההתנהגות המיומנת שאתם אמורים ללכת בה, יש משהו בתוככם שלעיתים מתנגד לכך. לדוגמה, קחו זלזול-עצמי. אני מזכיר זאת הרבה משום שאנשים שואלים אותי על זה ואני סובל מזה גם. בצורה הכי פשוטה, אם אתם רוצים להפסיק לזלזל בעצמכם, פשוט היו אדיביםי כלפי עצמכם. ההוראות הן די ישירות, אך ההרגלים שלנו יכולים להיות מאוד קשים לשבירה.
למרות שיש לנו תובנות בהירות כיצד להתמודד עם דפוסי ההרגל הקשים שלנו, אנו עדיין מתמודדים כנגד הכוחות של הקַמָה (קרמה) - או התוצאות שבאו לידי מימוש על ידי הפעולות הרצוניות שלנו של גוף, דיבור ומחשבה - אשר, אם היו מזיקות, יכולות להשאיר אותנו, לפחות זמנית, רוטנים תחת האנרגיות של חמדנות, שנאה ואשליה. לדוגמה, התודעה יכולה להיות תחת אשליה סביב אזורים מסוימים בחיים שלנו. אם אנו רואים שאנחנו נופלים שוב ושוב לתוך מצבים ישנים של סבל, אז לבטח יש משהו שטרם הבנו במלואו, ישנו היבט מסוים של הדְהַמַּה שלא הפכנו אותו לשלנו. כך שעלינו להמשיך לנסות לראות מדוע אנחנו נכנעים לאותם מצבי סבל עד אשר תובנה תופיע. נחישות זאת ברצון שלנו להבנה היא מאוד חשובה משום שדווקא האזורים הללו שבהם אנו נתפסים בסבל שיכולים לספק לנו את ההזדמנויות הכי עשירות לפתח את היכולות שלנו להרפות ולשחרר. בין אם תאהבו את זה או לאו, אזורים קשים אלו הם המורים שלנו.
בוא ניקח זעם-נהיגה בתור דוגמה. אם אני בדרך כלל סובל מזעם-נהיגה, סביר להניח שבסוף אראה עד כמה מזיקה ומיותרת היא צורת התנהגות זו, ואז אתחיל לשנות את הגישה שלי לכיוון של שוויון-נפש וסבלנות כלפי הדברים כפי שהם בזמן נהיגה. בתרגול שלנו, אנו מנסים באופן מתמיד להבין את מבני הסבל, אי-הנחת והקונפליקט. ברגע שאנו משיגים הבנה כלשהי אל תוך הטבע של דברים אלו, אנו יכולים לעבוד על פיתוח דרכים ששומרות על תשומת הלב שלנו ״מלהחטף״ על ידם. מאמצים אלו למנוע מתשומת הלב שלנו להילכד במצבים תודעה קשים הינם אישיים מאוד ויחודיים לכל אינדיבידואל.
מאמץ נכון
מה שמביא אותנו לגורם השישי בדרך המתומנת הידוע בשם ״מאמץ נכון״ (sammā-vāyāma). מאמץ נכון משלב את הנסיון לשמר איכויות מועילות ולנטוש איכויות מזיקות. הכוונה להבין את הצורות השונות של הסבל היא איכות מועילה וחשובה. היא עומדת בניגוד בוטה לכוונה לניסיון להיפטר מהסבל, אשר אינו דְהַמַּה - אלא פשוט סלידה. כך אנחנו מיישמים מאמץ נכון על מנת לנסות לשמר את הכוונה העצמתית הזו. עשיית המאמץ להבין את מה שלימד הבודהה אודות הסבל היא גישה אינטילגנטית בכל הנוגע לרצון שלנו להשתחרר מהמצוקה שלנו. כמו האמרה: ״כאשר כל השאר נכשל, קראו את ההוראות״. מה ההוראות אומרות? הן אומרות שאם אתם סובלים, עליכם להרפות. ממה עליכם להרפות? אינכם יודעים. כך אתם נאבקים עם דברים אלו. המאבק עצמו חשוב משום שדרך אותו מאבק להבין כיצד להרפות מהסבל אתם משיגים את הידע המשתמע. הדבר דומה להתמודדות עם מתכון מאוד מסובך: למה הם מתכוונים כשהם אומרים מעט מלח? הלמידה מתבצעת דרך המאמץ האינטיסיבי הזה.
המאמץ לפתח מצבי תודעה מיטיבים ולשחרר מצבים מזיקים יכול להיות גס או מעודן. יתכן ואתם הופכים חסרי סבלנות כלפי מישהו ואתם מודעים לרצון שלכם להגיד לו משהו לא-יפה, למרות שאתם יודעים שהתוצאות יהיו הרסניות. במקרה זה, עליכם לעשות מאמץ גדול על מנת לעצור עצמכם מלפלוט החוצה משהו פוגעני. כך שיתכן ופשוט תגידו לעצמכם: ״היה זהיר, היה זהיר, היה זהיר...״. מאמץ נכון יכול להיות גם מאוד מעודן, גם. כאשר האנרגיות שלכם מאוזנות ואתם מסוגלים להשאר עם הנשימה, בקושי תצטרכו לעשות מאמץ על מנת לטפח או להרפות ממצבי תודעה מסויימים. יתכן ותצטרכו רק מדי פעם להזכיר לעצמכם מילים כגון ״שלווה״ או ״בשקט״. מאמץ נכון הוא חלק הכרחי של הדרך, אך עליכם לדעת בדיוק כמה מאמץ ליישם בשלבים שונים.
מיינדפולנס נכון
השלב השביעי בדרך המתומנת, הנקרא ״מיינדפולנס נכון״ (sammā-sati), יכול לעזור לנו לאמוד איזו כמות של מאמץ נכון מתאים בכל זמן נתון. מיינדפולנס נכון היא היכולת להיות נוכח לגמרי ברגע ההווה ומודע למה שמתרחש בגוף ובתודעה שלנו, יחד עם מה שקורה בעולם סביבנו. זה כולל גם הבחנה והתבוננות מקרוב אילו שינויים מתרחשים בתוכנו ומסביב. מיינדפולנס נכון נתמך על ידי הבנה-נכונה, כוונה נכונה, ומאמץ נכון. הוא מטופח ומתקיים על ידי חכמה. אם איננו מסוגלים לשמר מודעות קשובה לכל פרק זמן שהוא, לא נהיה מסוגלים לראות את התהליך של סיבה ותוצאה הבאים לידי ביטוי במחשבות, מילים והמעשים שלנו. בלעדי מיינדפולנס נכון, אין באפשרותנו לראות את התוצאות של המאמצים שלנו, כמו שלא נוכל לראות כיצד תנאים מתעוררים והאם אנו מתמודדים איתם בצורה מיטיבה או מזיקה. זו הסיבה מדוע הצורך להיות במודעות קשובה מודגש שוב ושוב בשיעוריו הראשונים של הבודהה.
יכולת זו להיות במודעות קשובה משמעה שלא משנה מה אנחנו עושים, אנחנו נוכחים. המיינדפולנס מתחיל להאיר אור על המניעים שלנו לפעול בדרכים בהן אנו פועלים. לדוגמה, אנו יכולים להיות מודעים לגבי הכוונה או המניעים אשר עומדים בבסיס המאמצים שלנו לעבוד עם אי-שקט במהלך מדיטציה. אנו יכולים לשאול עצמנו: ״מה הכוונה שלי כאן? מה היא המוטיבציה מאחורי המאמץ שאני עושה?״. יתכן ונראה שהכוונה שלנו אינה להבין את חוסר-השקט, אלא להפטר ממנו. אז יתכן ונראה שהרצון להפטר ממשהו לא עובד כל כך טוב, ושאם המוטיבציה מאחורי המאמץ שלנו היא שגויה, אז גם התוצאות לא יהיו מועילות. אם איננו מודעים לכוונות שלנו, לא נוכל להבין מדוע אנחנו מקבלים תוצאות לא טובות מהמאמץ שאנחנו משקיעים. כך שזה הכרחי שתהיה לנו הכוונה לתרגל מודעות באופן מתמשך.
במאמץ שלנו לשמר מודעות, אנו זקוקים לשים לב לשימוש שלנו בכח רצון על מנת להיות בטוחים שאנו מיישמים אותו באופן מיומן. בתרגולים שלי, ראיתי כיצד יכולה לעתים להיות תשוקה רצונית להתגבר על מכשול מסוים. ברמה מסויימת, זה הגיוני. אך בכל פעם שניסיתי לכפות את רצוני בדרך יותר כוחנית על מנת לנסות לשנות סיטואציה - זה לא הצליח; זה רק הפך אותי למתוח יותר; זלזול-עצמי אינו מועיל גם כן. ציווי כוחני: ״איני צריך להיות כך. עלי להיות אחר״ באמת שאינו עוזר. אך אנו יכולים לגשת לעניין מזווית שונה על ידי הצעה עדינה ״מי יתן ואהיה חופשי מסבל. מי יתן וכל היצורים יהיו חופשיים מסבל״. יש לכך השפעה שונה: הצורה הראשונה (ציווי) היתה נטועה בתוקפנות, בזמן שהשניה נטועה בחמלה. הכוונות שלנו כעת מגיעות ממקום מיומן, חכם ומבין של הדְהַמַּה.
ריכוז נכון
יחד עם מאמץ נכון ומיינדפולנס נכון, יש לנו ״ריכוז נכון״ (sammā-samādhi). האיבר השמיני של הדרך משלים את שלושת גורמי ״המשמעת המנטלית״ שאנו עובדים עמם. ריכוז נכון היא היכולת של התודעה להשאר ממוקדת היטב באובייקט אחד של תשומת לב (כמו למשל הנשימה) לתקופות זמן ארוכות יותר. בתרגול של 45 דקות מדיטציה, לדוגמה, אנו יכולים לאבד את הריכוז פעמים רבות. על מנת לשמר את המיקוד שלנו, אנו יכולים לשאול את עצמנו ״כיצד המיקוד הולך לאיבוד באשליות? מדוע זה כל כך קשה להשאר נוכח עם דבר כל כך פשוט כמו הנשימה?״. שאלת חקירה זו יכולה לעזור לנו לראות את נטיית התודעה ללכת אל העבר או אל העתיד. נקודה זו חשובה, משום שאם אנו רוצים להשאר ממוקדים בזמן המדיטציה, עלינו למצוא דרך לטפל בנטייה של התודעה לשהות בעבר או בעתיד. כך יתכן שנביע כוונה ונגיד ״מאוחר יותר, לא עכשיו״ בכל פעם שמחשבה אודות העתיד תעלה ונרצה לעקוב אחריה.
בדרך זו או אחרת, עלינו להביע כוונה וליישם מאמץ על מנת להתעורר. כיצד נעשה זאת כאשר התודעה הופכת מבולבלת, ישנונית, מוטרדת, בודדה או אכולת-קנאה? הסוד הוא להיות סקרן לגבי אותם מצבי תודעה הנראים בעייתיים. הניחו לבלבול להיכנס לתוך המודעות. הניכו לקנאה להיכנס אל תוך המודעות. הניחו לכל מצב רוח שמתעורר להפוך לגמרי מודע. כיצד לעשות זאת? הבחינו במצב רוח לפני שאתם מתחילים לחשוב על כך, לנתח את זה ולהפוך את זה לבעיה. כיצד אותו מצב רוח מרגיש בתוך הגוף? זה מעלה את האמת הנאצלת הראשונה - שהיא האמת אודות הסבל. על מנת להבין סבל, עלינו להרשות לו להיכנס אל תוך המודעות כחוויה ישירה ללא כיסוי של שיפוטיות ודעות, כך שנוכל להרגיש את הסבל ולא רק לחשוב עליו. חוויה זו של ידיעה ישירה מאפשרת לאינטילגנציה הטבעית שלנו להבין את הדרך בה דברים הינם. עבודה זו דורשת סבלנות ואמון בתרגול. אך זהו סוג זה של חקירה פנימית שמשאירה אותנו סקרנים לגבי אותם הדברים שבכל סיטואציה אחרת יראו לנו מבלבלים או מטרידים. ובזכות סקרנות ודריכות אלו אנו משיגים תובנה.
התלות-ההדדית בין גורמי המשמעת המנטלית
במובן מסוים, מאמץ-נכון, מיינדפולנס-נכון וריכוז-נכון הם מה שאנחנו תמיד עובדים איתו בתרגול שלנו. ברגע שאתם מתחילים לראות את התנאים המדויקים אשר גורמים בכם תחושת אי-נוחות, אז הגורמים של מאמץ, מיינדפולנס וריכוז מחודדים לדברים ספציפיים מאוד. אולי זו מערכת היחסים שלכם עם בן/בת הזוג או הילדים שלכם. אם אתם הורים, למשל, חלק ניכר מהתרגול שלכם עלול להיות סביב הבנה ונסיון לשחרור הרגשות המתח שעולים סביב רווחת הילדים שלכם. אותם אזורים בחיים שלכם שהם מקור לסבל עבורכם יכולים גם לעזור לכם לפתח את כל האיכויות הפנימיות אשר דרושות להשגת שלווה.
חזרתיות היא כלי נהדר עבורינו על מנד להתחדד ולהבין את דפוסי ההתנהגות אשר מביאים למתח בחיים שלנו. אנו רואים זאת בחיים הנזיריים, אשר הם חוזרים על עצמם בצורה קיצונית. אותו צ׳אנטינג בפאלי נעשה כבר במשך 2,500 שנה. כנזירים, אנחנו עושים את אותם מעט צ׳אנטינג שוב ושוב; אנחנו חיים עם אותם אנשים; אנחנו פחות או יותר חיים לפי אותו לוח זמנים במנזר; וכן הלאה. דרגה גבוהה זו של חזרותיות משמעה שיש סיכוי עבורינו ״לעשות דברים נכון״ בסופו של דבר. בדיוק כמו הסרט ״יום המרמיטה״/״לקום אתמול בבוקר״ (בכיכובו של ביל מוריי המתעורר שוב ושוב לאותו היום בדיוק). בואו נגיד שהתנהגתי בצורה בלתי-מיומנת עם אחד הנזירים החדשים: איבדתי את המזג שלי איתו, מה שגרם להמון מתח עבור שנינו. ביום הבא, יש לי עוד הזדמנות לאינטראקציה איתו; אך כעת אני שם דגש מיוחד ליישם את שלושת הגורמים של המשמעת המנטלית על מנת לעשות דברים בצורה נכונה הפעם.
התרגול מאתגר יותר בסגנון חיים יותר דינמי משום שהסיטואציות שבהן אנו נתקלים כה שונות אחת מהשניה עד כדי כך שלא נוכל להבין שמדובר באותם דפוסי תגובתיות אשר ממשיכים להופיע. סגנון חיים יותר מונוטוני, לעומת זאת, מעניק לכם את ההזדמנות לראות את התגובות שלכם למצב מסוים (או ארוע המפעיל אתכם) שוב ושוב. סוג זה של סביבה - שבה אתם מתמודדים עם אותה קבוצה של אנשים, באותו מיקום, אשר עושים את אותה עבודה - יכול להיות מאוד טוב עבור פיתוח תובנה. זה יכול להראות לכם את התבניות המדויקות של תגובתיות שהתודעה נופלת לתוכן שוב ושוב. כמובן, מצב מסוג זה יכול להיות גם מעמיס וכתוצאה מכך לא-בריא עבור אנשים מסוימים.
דיבור נכון, פעולה נכונה ומחיה נכונה
ישנם שלושה גורמים בדרך המתומנת של האצילים אשר מתייחסים ישירות לצורה בה אנו חיים את החיים שלנו: ״דיבור נכון״ (sammā-vācā), ״פעולה נכונה״ (sammā-kammanta) ו״מחיה נכונה״ (sammā- ājīva). דיבור נכון מתייחס לדיבור אמת, הרמוני, מרגיע וראוי להפנמה בלב. קשיים סביב דיבור מאוד נפוצים עבור רוב האנשים. מסיבה זו, היכולת להיות קשוב לדיבור, להשהות את הדיבור ולראות את התוצאות של הדיבור בליבנו מאוד מבהירה דברים. כשאנחנו הופכים להיות יותר מודעים להשפעה של הדיבור שלנו על עצמנו ועל אחרים, אנו משיגים הבנה יותר טובה של החיים הפנימיים שלנו ופעם נוספת יכולים לנטוש חלק מהגורמים לסבל שלנו. חשוב מאוד לפתח מודעות לדיבור, מכיוון שדיבור יכול להיות מאוד תגובתי ולגרום לאי-הבנות בקלות רבה.
בוא נדמיין שמישהו אומר לי משהו שנשמע לי כמו ביקורת אישית. במקום לחכות להגיב, אני פשוט פולט משהו פוגעני בחזרה אליהם. אם הייתי יותר קשוב לדיבור שלי, הייתי יכול לבחון את התגובה שלי ואולי להגיד הערה יותר פייסנית. למעשה, הייתי יכול לגרום לאדם האחר להרגיש יותר שליו, בניגוד להעצמת/החרפת הכעס שלהם כלפי, שהוא גם מרכיב את הסבל שלי. יכולת זו לעצור, לא-להגיד את הדבר הראשון שעולה לנו בתודעה, דורשת המון מיינדפולנס. מכיוון שחלק ניכר מהחיים שלנו סובב סביב הדרך בה אנחנו מתייחסים אחד לשני דרך הדיבור, ישנן הזדמנויות מרובות שדברים ישתבשו. עקב כך, היכולת לדעת את הכוונה מאחורי המילים שלנו היא חלק נכבד מהתרגול שלנו.
.
על מנת להבין יותר טוב את הכוונות שלכם, אתם יכולים לשאול עצמכם ״האם הכוונה שלי לדיבור מיומנת או לא-מיומנת? האם היא נטועה בחמלה וחכמה, או האם היא פשוט תוצר הלוואי של אשליה מתוך הרגל?״. על מנת להדגים מה כוונתי ב״דיבור שמונע על ידי אשליה מתוך הרגל״, בואו נניח שלמדתי כשהייתי צעיר שכאשר הפכתי כועס, אנשים נתנו לי מה שרציתי. דרך זו של דיבור מתוך כעס הפכה אז להרגל שנפלתי לתוכו בכל פעם שאני לא מקבל את מה שאני רוצה. אפילו אם ההתפרצויות הלוחמניות האלו לא מפיקות תוצאות טובות עבורי בתור מבוגר, אני עדיין פועל כך מתוך מחשבה שהם איכשהו יפעלו לטובתי. אם אני רואה סיטואציה כזו שבה אני שוב ושוב כבול בתוך דיבור לא נכון, אני יכול לחשוב ״אוקי, אני יודע שאזור זה מאתגר עבורי. אך אני הולך לנסות לראות אם אני יכול להיות יותר מודע לגבי הדיבור שלי כאן״.
הכוונה הזו היא כזו אשר שואפת יותר לשחרור מאשר לשיפוטיות-עצמית. תודעה אשר סולדת-מעצמה במידה רבה תהיה בעלת נטייה לביקורתיות-יתר על שגיאות קטנות על ידי מחשבות כמו ״ובכן, לא הייתי צריך לדבר בדרך זו. הייתי צריך להיות יותר מודע״. אולי זה נכון, אך לבקר עצמך בצורה כזו ולהפיל רוחך לא יעזור לך להיות יותר מודע בפעם הבאה. הכוונות אשר מודות בקיום הבעיה אך נמנעות מהלקאה-עצמית הן יותר אפקטיביות בדרך כלל. לפיכך, יותר טוב לחשוב ״אוקי, פעולה זו הביאה לתוצאה רעה. בוא נראה אם אוכל לטפח יותר מודעות בפעם הבאה כשאני במצב דומה. אני הולך לנסות לנשום עוד, לעצור עוד ולהיות יותר מודע לנטייה שלי להגיב לדברים בעיוורון״.
התובנות והכוונות הטובות שלנו צריכות להיות בסינכרון עם הדרך בה אנו פועלים, מדברים וחיים בעולם. אם איננו פועלים בהתאם להבנה החדשה שלנו של גורמי הסבל, אז איננו מממשים את הדְהַמַּה. תובנה אמיתית מולידה פעולה נכונה, דיבור נכון ופרנסה נכונה. משמעות הדבר שאנו חיים בדרך שגורמת למידה הכי פחותה של נזק לעצמנו ולאחרים, בעוד אנו תורמים לרווחתם של כל היצורים התבוניים. הכוונות השלמות שלנו עוזרות גם ליצור את המיינדפולנס הרציף שלקיומו שאנו זקוקים על מנת לשחרר את הסבל.
אפילו הבעת הכוונה לנסות להיות יותר מודע ויותר זהיר באזורים בהם חסרה לנו מיינדפולנס היא מאוד עוצמתית מכיוון שהיא מזכירה לנו להעניק תשומת לב לחיים באופן בו הם מציגים לנו עצמם. למעשה, הנסיון לקיים מיינדפולנס באותם אזורים שבהם אנו נסחפים הוא אחד ההיבטים הכי חשובים במה שקרוי ״התרגול״. ולמרות שזה מאתגר, עלינו להתמיד בכך.
אני מוצא הנאה בפתרון משחקי פאזל המורכבים מחוטים. אך הפאזל האמיתי בחיים מתייחס לחופש פנימי. מה עוצר מבעדי להיות חופשי ממתח, מחוסר-נוחות ברגע הנוכחי? מדוע ליבי אינו פתוח אל הדרך בה דברים הינם? זהו הפאזל האמיתי. ואיזה דבר יותר גדול אנחנו יכולים לעשות בחיים שלנו מאשר לפתור את הפאזל כך שהלב והתודעה שלנו יהיו חופשיים? כך אנו חותרים להפוך את הדְהַמַּה לשלנו.
רק כאשר היא שלנו, נוכל להציע אותה לאחרים.
השיחה מתוך הספר ״The Contemplative's craft״ של אג׳הן ויראדהאמו.
הספר ניתן להורדה בלינק הבא:
https://forestsangha.org/teachings/books/the-contemplative-s-craft?language=English
