בתרבות שלנו, אין לנו הרבה ניסיון בלהיות לבד, למרות שהחברה המערבית המודרנית מציעה רמות בלתי-רגילות של פרטיות בבתים שלה. מאז המאה ה-19, אנשים במערב החלו, יותר מכל תקופה או תרבות אחרת בהיסטוריה, לישון בחדרי שינה פרטיים. הייתם חושבים שזה יעזור לנו לפתח מיומנות מסויימת ביכולת להיות לבד. אך זה לעתים רחוקות כך. כאשר אתם לבד בחדר - אתם בדרך כלל לא באמת לבד. במאה ה-19, כאשר אנשים התחילו לחיות ולישון בחדרי שינה פרטיים - מכירות הספרים זינקו למעלה. ועכשיו במאה ה-21 יש לנו כל מיני דברים שמלווים אותנו בחדרים שלנו, ספרים, מגזינים, טלוויזיה או האינטרנט. ועם כל המלווים האלו - אין לנו המון תרגול בשהייה לבדנו, בדאגה לעצמנו. המשפט שאנחנו מדקלמים "מי ייתן ואדאג לעצמי בקלות/נינוחות" - אינו מתייחס רק לנינוחות פיזית. פירושו גם ללמוד כיצד לדאוג לתודעה שלנו, לקבל הבנה כיצד לתקן את חוסר האיזון בה. זהו אחד האוצרות שתורת הבודהה מציעה לנו, בכך שהיא נותנת לנו מצביעי-דרך על איך לדאוג לעצמנו, איך להיות לבד ולא להשתגע, איך לא לצאת מאיזון ושיווי משקל, ללמוד כיצד לתקן את עצמנו, למשול בעצמנו. לפני מספר שנים כשהסרט "עד קצה העולם" (Into the wild) יצא לראשונה, הייתי בהלם עד כמה הדמות הראשית היתה צריכה להמציא מחדש את גלגל הדהרמה בניסיונה להבין כיצד לחיות חיים אותנטיים, כיצד להיות לבד אל מול הערבה בחברת התודעה בלבד. לא היו לו המון משאבים לשאוב מהם השראה: כמה ספרים - קצת ת'ורו, קצת טולסטוי - והמון רעיונות, רובם לא נבדקו/אוששו. לא יכולתי שלא לחשוב שאילו היה נולד בתאילנד, אולי לא היה מת, מכיוון שישנה מסורת שלמה - המסורת של תורת הבודהה - אשר משמשת כמחסן חכמה על כיצד להיות לבד. והסנגהה מספקת הזדמנות ללמוד ישירות מאנשים שהזדמן להם לבלות המון זמן לבד, תוך חיים משמעותיים, ולצאת חזקים כתוצאה מכך. כך שזה טוב לא רק להתבונן בתורת הבודהה בתור טכניקות למדיטציה, אלא גם על הגישות להן אתם זקוקים על מנת לדאוג לעצמכם בחיים. הטכניקות עצמן חשובות. הן נותנות לכם כלים טובים להבנה איך הדברים מתקדמים כשאתם לבד; הן נותנות משהו מסוים לעשות, משימה להתמקד בה, ובכך ליצור תחושת מטרה לאורך זמן, ובנוסף רווחה פיזית ונפשית ברגע הנוכחי על ידי שהיה בנשימה. לכל הפחות, אתם לומדים כיצד לגשת לדברים מהצד הפיזי, ללא חשיבות איזה מצב תודעתי בא ומייסר אתכם. למצבי התודעה השפעה על הנשימה, אבל לנשימה גם יכולה להיות השפעה עליהם. אם אינכם מיומנים, זה יכול להפוך למעגל אכזרי. אתם מתחילים לנשום בצורה מוזרה, וזה בתורו מכניס אתכם למצב רוח רע, ואז מצב הרוח הרע משפיע עוד יותר לרעה על הנשימה, ואתם צוללים למטה. עבודה עם טכניקות הנשימה במדיטציה היא אחת הדרכים לחתוך את אותם מעגלים אכזריים, בכך שהיא מעניקה לכם אחיזה במצב התודעה שלכם. בנוסף זה חשוב שתשתמשו בראייה נכונה על מנת לדעת כיצד לקחת צעד אחורה מהזדהות עם מצב התודעה ולאמוד אותו. בתחילה, ראייה נכונה מאפשרת לכם לראות היכן החשיבה שלכם ירדה מהמסלול. שנית, היא מאפשרת לכם להכיר בכך שאינכם חייבים להיות שקועים בתוך מצב רוח מסוים. אחד העקרונות הבסיסיים של ראייה נכונה הוא עקרון הקרמה, ואחד העקרונות של הקרמה הוא שיש לנו חופש בחירה ברגע הנוכחי. עדיין, זהו אזור שבו דעות שגויות של התרבות שלנו באות ומפריעות. אנחנו נוטים לחשוב שמצבי הרוח שלנו הם ה"אני" האמיתי שלנו. אולי אנחנו נוטים לא לגמרי לבטוח במחשבות שלנו מכיוון שאנחנו יודעים שאספנו המון רעיונות מהמדיה ואנשים אחרים סביבנו אך מצבי הרוח שלנו והרגשות שלנו נראים כ"באמת" שלנו, מי שאנחנו ברגע הנוכחי. כאן בדיוק תורת הבודהה על הבנת עצמנו היא חשובה. אתם לא חייבים להזדהות עם מצבי הרוח שלכם. תמיד יש נקודה בתודעתכם שפשוט מודעת לדברים האלה. וראוי שתלמדו כיצד לעמוד בנקודה הזו. שוב, מדיטציה היא שימושית במובן זה מכיוון שהיא מלמדת אותנו ליצור מצב תודעה ולאחר מכן לקחת צעד אחורה ולהתבונן בו. כפי שאג'הן לי תיאר באנלוגיה שלו לתהליך הלמידה של קליעת סלים: אתם מכינים סל, ואז אתם לוקחים צעד אחורה ומסתכלים עליו. הוא ארוך מדי? קצר מדי? האם הקליעה גסה ולא סדירה? ראו מה לא בסדר והביאו את ההתבוננות הזו אתכם כאשר אתם מכינוים סל נוסף, וסל נוסף אחריו. אם תלמדו להתבונן במצבי הרוח שלכם בתור סלים - כלומר, לא מי שאתם באמת, אלא פשוט דברים שיצרתם - אז אתם יכולים להתחיל לעבוד על חומרי הגלם ולהכין טובים יותר. אבל זה מאוד חשוב שתהיה לכם את היכולת הזו לקחת צעד אחורה. אחד הדימויים בקאנון הפאלי הוא של אדם היושב המסתכל על אדם אחר אשר שוכב. או אדם שעומד המסתכל על מישהו שיושב. במילים אחרות, אתם צועדים אחורה, אתם מעט מעל מה שקרה הרגע, ואתם אומדים את המצב. זהו החלק השני בגישה של הבודהה: לא מספיק שיהיה מקום שבו אנחנו יכולים לקחת צעד אחורה ולהתבונן, אלא גם שיהיו סטנדרטים טובים לאמוד את הדברים. לדוגמה, כאשר אתם במצב רוח רע, יש נטייה (במיוחד אם אתם במערב) לומר "הנה אני. אני סופסוף כן עם עצמי ואני אומלל ואני נוראי. החיים שלי לא הולכים לשום מקום." אנחנו נוטים לחשוב שזה בעצם ירידה לעומקם של הדברים והאמת של המצב, רק מכיוון שזה נראה כל כך חמור. אבל מדוע שתאמינו לכך? ובאיזו מובן זה מועיל? אולי תאמרו, "ובכן, הרבה יותר טוב להיות מציאותי מאשר לחיות בפנטזיה", אבל מצב הרוח הרע הוא רק מצב רוח. הוא לא מבטיח את האמת של מה שאתם רואים בזמן שאתם בתוך מצב הרוח. בנוסף, יש פה סתירה פנימית, משום שכפי שהבודהה ציין, אפשרי לשנות את מצב הרוח שלכם וליצור מצבי רוח הרבה יותר שימושיים תוך כדי התרגול. זו הסיבה שאחד הצעדים במדיטציית נשימה הוא ללמוד כיצד לשמח את המוח כאשר הוא זקוק לכך. במילים אחרות, לראות היכן התודעה מובילה אתכם, ואם אינכם אוהבים את הכיוון שאליו היא הולכת, הבינו שאתם חופשיים להסתכל על דברים בצורה שונה. אתם לא מחויבים למצב הרוח; אחרי הכל, הוא לא מחויב לכם. הוא בא והולך מבלי לשאול את רשותכם, כך שאינכם זקוקים לרשותו על מנת לדחוף אותו החוצה. במהלך השנים הראשונות שלי בתור נזיר, היה זה חלק מאוד חשוב בתרגול: לא רק לטפח את מדיטציית הנשימה על מנת להתמודד עם מה שמופיע, אלא גם לקבל את ההזדמנות לדבר עם מישהו שפוי - אג'הן פואנג - שהיה בעל ניסיון רב בלהיות לבד וללמוד כיצד למדוד מה מצב רוח בריא ומה מצב רוח לא-בריא. הוא למד שללא קשר לכמה תחשבו שמצב הרוח שלכם אמיתי, עליכם להסתכל על ההשפעה שלו. לאן הוא מוביל אתכם? אחרי הכל, אנחנו כאן על מנת ללכת בדרך. אז אתם יכולים לשאול את עצמכם, איזו מין דרך היא מצב רוח רע? איזו מין דרך היא מצב רוח לא בריא? זוהי לא דרך טובה בכלל. זוהי הדרך למטה. זוהי לא הדרך שאתם רוצים ללכת בה. כך ששוב, הזכירו לעצמכם שמצבי הרוח הם לא בהכרח אמיתיים; הם לא בהכרח אתם. הם בדיוק כמו סט של בגדים: אתם יכולים לבחור ללבוש אותם או לפשוט אותם. הנשימה מעניקה לכם מקום שבו אתם יכולים לקחת צעד אחורה ולהסתכל בעצמכם, באותה הדרך שאתם מביטים בעצמכם במראה. הדְהַמַּה נותנת לכם סט של סטנדרטים על מנת לשפוט מה נראה טוב במראה, ומה לא, מה בריא ומה לא - בהבנתנו שלפעמים הדברים שאנחנו אמורים לנטוש בסוף הדרך הם למעשה הדברים שעוזרים לנו בדרך. ישנה הסוטרה שבה אנאנדה מספר כיצד התשוקה יכולה להיות מאוד מועילה בדרך, יהירות יכולה להיות מועילה בדרך - במילים אחרות, התשוקה לעשיית טוב, היהירות שאומרת "אנשים אחרים יכולים לעשות זאת, מדוע אני לא?" אלו למעשה כלים שימושיים בדרך. כל המיומנויות שאנו נוטים לקשור לאגו בריא יכולות להיות שימושיות בהליכה בדרך. לדוגמה, ציפייה: ללמוד כיצד לצפות סכנה - לדוגמה לראות את הסכנה שבדשדוש במצב רוח. במילים של הבודהה, זוהי ענווה. הדחקה: המיומנויות שמאפשרות לכם לכבוש בצורה מיומנת מצבי רוח שאתם יודעים שאינם מועילים לכם. אתם לא מדחיקים את מצב הרוח; אתם פשוט מבינים שאתם לא הולכים לרוץ יחד עם כל מצב רוח שנכנס בריצה לתוך התודעה שלכם. אם אתם רואים שזהו מצב רוח לא מיומן - אתם עומדים על שלכם ומשתמשים ביכולות של המדיטציה על מנת לחתוך את מצב הרוח מהשורש שלו. ואתם משתמשים במיומנויות של הבושה והחרטה - שהן מיומנויות אם אתם יודעים כיצד להשתמש בהן - על מנת להזכיר לעצמכם מדוע אינכם רוצים ללכת בעקבות מצב רוח שיוביל אתכם לעשות משהו שהוא חסר מצפון או מזיק. יכולת נוספת חשובה של האגו היא עידון/זיכוך - כלומר מציאה של סוג אחר של תענוג, צורה אחרת של הסתכלות על הדברים, על מנת להחליף את מצב הרוח הנוכחי שלכם באחד טוב יותר. מצבי הספיגה (ג'האנה) הם כאלה. הם מספקים לנו עונג בלתי-מזיק שאתם יכולים להיכנס אליו בכל זמן, על מנת שיספק לכם את המזון הרוחני שאתם זקוקים לו על מנת שלא תהיו רעבים לתענוגות לא מיטיבים/מיומנים. מיומנות נוספת היא הומור, היכולת לצחוק על השיגיונות של עצמכם - לא במובן מרושע או סרקסטי, אלא בצורה בריאה וטובה. הסמן הכי טוב לכך שיצאתם ממצב רוח היא כאשר אתם רואים כמה מגוחך הוא. וכמובן שיש את האלטרואיזם, לזכור שככל שאתם דואגים לעצמכם - אתם דואגים גם לאחרים. זכרו את הסוטרה המפורסמת של הבודהה על שני האקרובטים, שמבינים כל אחד לפתע "אם אני אדאג לחוש האיזון שלי, ואתה תדאג לחוש האיזון שלך, זו הדרך בה נוכל לרדת מהעמוד שעליו אנחנו עומדים כרגע". במילים אחרות, הזכירו לעצמכם שזה לא דבר אנוכי לדעת איך לדאוג לעצמכם; אינכם רק רואים עצמכם כמרכז העולם. אתם למעשה מספקים עזרה לאחרים. אם אינכם יכולים לדאוג לעצמכם, אתם נהיים נטל על אחרים. זו הסיבה שהבודהה, בלימוד שלו אודות מדיטציית נשימה, הכיל גם את היכולת לשמח את התודעה כאשר היא זקוקה לכך - הן במובן של הצורה בה אתם נושמים, והן במובן של הדרך שבה אתם חושבים ומדברים לעצמכם. זה כרוך ביכולת שלכם לקחת צעד אחורה ולהשתמש בנשימה כנקודת יתרון על כל מצב רוח מדכא שיהיה, וגם במהלך פיתוח סט ערכים שיעזור לכם להבין שמצב הרוח אינו משהו שאתם רוצים להיות מעורבים בו. למעשה, אין שום הגבלה למספר הכלים שיכולים להיות שימושיים פה: כל מה שלמדתם אודות איך לשנות מצב רוח - בדרך הנשימה, בדרך בה אתם מסתכלים על דברים, במה שאתם מתמקדים בו, ובמה שאתם בוחרים לשחרר. ישנן גם היכולות של ייצוב התודעה כשמצב הרוח החדש שאתם מנסים ליצור עדיין אינו יציב. מה אתם יכולים לעשות על מנת להפוך אותו ליותר מוצק? וישנן היכולות של שחרור התודעה - לדעת כיצד לשחרר את התודעה ממצב רוח מיטיב למצב רוח אפילו יותר מיטיב. גם אם פיתחתם מצב רוח מיטיב, אתם יכולים לומר "אוקי, זה יכול להביא אותי עד כאן...אבל איזה מצב רוח יוכל לקחת אותי עוד הלאה?" ישנו קטע בתורה הכתובה של הבודהה שבו הבודהה מדבר על מתרגל מדיטציה שמוצא, בזמן שהוא מתמקד על הנשימה, שתודעתו קודחת. כך שהוא צריך לשנות את הנושא שלו לתקופה קצרה, על מנת למצוא משהו יותר מעורר השראה, יותר מרומם. זו יכולה להיות מחשבה על הבודהה, הדהרמה, ועל הסנגהה, או על כל מה שאתם יכולים לחשוב שמביא לכם השראה לתרגול. ולבסוף, ברגע שהבאתם את התודעה שלכם למצב רוח טוב יותר, כשהקדחת נרגעת - אתם יכולים לחזור לנשימה, ואז התודעה יכולה באמת לנוח. היא יכולה לנטוש את כל החשיבה וללכת למקום שהוא הרבה יותר דומם, מוצק ושמח. אז כאשר אתם מוצאים עצמכם מוכנעים על ידי מצב רוח, או כאשר אתם לא באמת בטוחים כיצד עליכם לגשת למדיטציה, כשהדברים במצב גרוע, זכרו את הנקודות האלו. עליכם לזכור אותן גם כאשר הדברים במצב יוצא מן הכלל. לעתים אנחנו מרגישים מבוכה לברך את עצמנו על הצורה בה הדברים מתקדמים, אבל המבוכה אינה עוזרת כלל. להכיר מתי תרגול המדיטציה עובד וטוב וללמוד כיצד להעריך אותה כאשר היא טובה - יעניק לכם נקודת התייחסות. כאשר אתם מתחילים להתייאש לגבי התהליך כולו, זכרו שהיו זמנים שבהם זה היה טוב. וזה באמת שווה כל מאמץ שתעשו על מנת לחזור לאותה הנקודה. על מנת להיות מסוגלים להתבונן בתודעה שלכם ולשגשג לבד, אתם זקוקים לסט שלם של יכולות. אתם זקוקים לנקודה בה תוכלו לקחת צעד אחורה ולהביט בדברים, סט נכון של גישות שיעזרו לכם למדוד את המצב כפי שהוא, ובנוסף יכולות יצירה ושמירה על מצב רוח טוב יותר. זוהי הדרך בה אתם דואגים לעצמכם בקלות ונינוחות. היכולות שמאפשרות לכם להיות יותר בוגרים באופן כללי, גם עוזרות לכם להיות מתרגלים בוגרים יותר. בדרך זו, כאשר אתם מתרגלים מדיטציה, אתם הופכים לחבריכם הטובים ביותר, במקום לאויבכם הגרועים ביותר. אתם לומדים כיצד להתמודד עם השהייה לבד. רק כאשר אתם מסוגלים להיות לבד - תהיו מסוגלים להיות עם אנשים אחרים. אתם לא נסחפים ע"י הרעיונות שלהם או מצבי הרוח שלהם, ולמעשה אתם גם יכולים להיות מקור יציבות בחיים שלהם. אז זכרו זאת, כאשר במהלך אחר צהריים, פתאום דברים לא הולכים כפי שציפיתם. קומו וצאו להליכה קצרה. נקו את מחסן הכלים. צאו להליכה במעלה ההר. כל מה שעובד. אחד הסטודנטים שלי, נזיר בתאילנד, אמר פעם שלעתים היה הופך לחסר מנוחה כאשר היה שוהה לבד בערבה, והדבר שעזר לו בסופו של דבר - זה פשוט לטפס על עוד כמה הרים. כל מה שעובד ותומך בשינוי מצב רוח לא מיטיב/מועיל לאחד שמועיל ומיטיב - כזה שמוכן להירגע ולשקוט - הוא חלק חשוב במדיטציה. לינק לטקסט המקורי:
