אם אתם מגיעים לתרגול הבודהיסטי דרך ספרים או קורסים, בדרך כלל ההתחלה היא בארבע אמיתות הנאצלים (/ארבע האמיתות הנאצלות). אך לעיתים קרובות כאשר הבודהה לימד בעצמו - הוא לא התחיל שם. ראשית היה נותן מה שכינה בשם "דרשה הדרגתית״, או דרשת צעד-אחר-צעד, על מנת להביא אנשים למצב בו הם מוכנים לקבל את ארבע אמיתות הנאצלים.
תחילה היה מדבר אודות נדיבות ומוסר והפירות שהם נושאים, הן בחיים האלו והן לאחר המוות. לאחר מכן היה מדבר על החסרונות של תאוותנות-החושים (sensuality). במילים אחרות, הרבה מהתועלת שמגיעה ממוסר ונדיבות קשורה לתאוותנות-החושים, ואז הזכיר כי יש לה את המגבלות והחסרונות שלה. לאחר מכן לימד פרישות, כאלטרנטיבה בטוחה. לאחר שהביא את קהל המאזינים להבנה שפרישות היא דבר טוב - רק אז היה מלמד אותם אודות ארבע אמיתות הנאצלים.
ניתן להבחין אם כך, בהדרגתיות זו, כשהוא מדבר ראשית על היתרונות בתרגול טוב, ולאחר מכן על החסרונות בתרגול שאינו הולך ״עד הסוף״. מבחינים בכך לכל אורך תורתו. הבודהה דיבר על ההיבטים החיובים של התנהגות טובה וההיבטים השליליים של התנהגות רעה. הוא בחר אלו היבטים ודגשים מסוימים בהתאם לקהל היעד, כתלות במי האדם או האנשים שהיה פונה אליהם.
חלק מהאנשים, כך אמר, הם כמו סוסים המגיבים היטב ליחס עדין. הוא לימד אותם אודות ההיבטים החיובים של התנהגות מיומנת/מיטיבה. אם היה מלמד אותם אודות ההיבטים השליליים, הם היו הופכים לעצבנים ומפוחדים. ישנם אלו אשר לא מגיבים היטב ללימוד אודות ההיבטים החיוביים, אך יגיבו יותר מתוך פחד מהצד השלילי - אם תעשו דברים שאינם מיומנים - זה מה שהולך לקרות. אלו היו כמו סוסים שמגיבים רק ליחס נוקשה. ישנם הסוסים המגיבים היטב לשילוב בין השניים. ולבסוף יש את הסוסים שלא היו מגיבים לשום סוג של יחס. סוסים אלו, כך אמר, הוא היה הורג. במילים אחרות - הוא לא היה מלמד אותם.
כך שעליכם להתבונן בעצמכם - לאיזה סוג לימוד אתם מגיבים? תנו לעצמכם שיחת דְהַמַּה בנוגע לכך.
זכרו כי אותם סוסים המגיבים רק להיבטים השליליים באים בדרגות שונות.
ישנם סוסים שכל שעליכם לעשות הוא להגיד את המילה ״שוט״ והם יתנהגו יפה. לסוסים אחרים אתם צריכים להראות את השוט ויתנהגו יפה. לאחרים אתם צריכים לנגוע בפרווה עם השוט והם יתנהגו יפה. סוסים אחרים צריכים להרגיש את מגע השוט בבשרם לפני שיתנהגו יפה, וישנם סוסים שצריכים להרגיש הצלפה חזקה בשוט עד העצם על מנת שיתנהגו היטב. זהו עניין של בחירה שעליכם לעשות ולהחליט איזה סוג של סוס אתם הולכים להיות. כמה סבל עליכם לחוות לפני שתתחילו להיות רציניים לגבי התרגול.
אחת הבעיות שיש לנו במערב היא שאנו שומעים כל כך הרבה אודות שוויון-נפש, סבלנות וקבלה, ובסוף אנחנו הופכים להיות כמו הסוס הכי גרוע שצריך שדברים יהיו ממש רעים לפני שהוא מגיב. אנחנו חושבים ״הכל בסדר, הכל מתקדם כראוי. עלי ללמוד איך לקבל את כל מה שעולה. אני משיג קצת ריכוז, קצת מוסר וקצת נדיבות והדברים לא כל כך רעים סה״כ״.
אך עליכם לזכור שישנן סכנות פוטנציאליות ממתינות. אחת מהן היא שהשלווה שמגיעה משוויון-נפש אינה נמשכת זמן רב כל כך. מלמדים אותנו כל כך הרבה אודות שוויון-נפש, ולא רק כאן במערב, אלא גם מערביים שמגיעים לתאילנד. זה מה שהם שומעים המון מכיוון שהאג׳הנים (המורים) שם הבינו שלמערביים יש נטיה גורפת למחסור בשוויון-נפש וסבלנות, כך שעליהם להדגיש זאת. אך הבעיה היא, שחלק מהאנשים חושבים ששם עוצרים. הסיבה שהמורים מדגישים שוויון-נפש וסבלנות היא שרק אם תהיו סבלניים ושווי-נפש - תוכלו לראות דברים בצלילות. רק כך תוכלו להתבונן בתודעה שלכם ולהיות מוכנים להודות בקיומם של דברים שאינכם אוהבים בדרך כלל להראות לעצמכם.
כמו השיעור שהבודהה העניק לראהולה (בנו) לפני שלימד אותו מדיטציה של הנשימה, שהיא סוג מאוד פרו-אקטיבי של מדיטציה. הוא אמר שקודם עליו להביא תודעתו שתהיה יציבה כמו האדמה (earth), במילים אחרות להפוך אותה ללא-תגובתית (non-reactive). לא עם כוונה לעצור בנקודה זו - אלא עם הרעיון שתודעה לא-תגובתית מסוגלת לראות דברים באופן צלול הרבה יותר. ומנקודה זו תוכלו לדעת כיצד לפעול כראוי. הפיתוי הוא שברגע שתגיעו למצב הלא-תגובתי הזה - פשוט תישארו שם, אך אותו מצב בקלות רבה יוצא משיווי-משקל.
דיברתי בעבר אודות חלק מתלמידיו של אג׳הן פוואנג (Fuang) אשר חלו בסרטן ומחלות קשות אחרות, שהיו מסוגלים להשתמש במדיטציה כך שליוותה אותם לאורך כל דרכם עד הסוף. היו אחרים, למרות זאת, ש״איבדו את זה״ ככל שמצב גופם התדרדר. הם פשוט לא יכלו לאסוף עצמם וסבלו במידה רבה. במקרה אחד באופן מיוחד היתה משפחה שלמה שתירגלה מדיטציה, והאם היתה הראשונה למות. כולם היו בתדהמה מהצורה הלא-מיומנת בה התמודדה עם מותה. היא תרגלה מדיטציה מזה תקופה ארוכה, מה שמוכיח כי אם אין בידכם את כושר ההבחנה הנדרש (discernment) יחד עם הריכוז - אינכם בטוחים. יתכן ותשמעו על כך ותגידו ״ובכן, זו היתה היא, וזה לא הולך לקרות לי״, אך אינכם באמת יכולים לדעת. כלומר, גופו של אף-אחד לא אומר לו מראש ״זוהי המחלה שהולכת להיות לך ואלו היכולות (הגופניות והמנטליות) שיהיו לך כשיגיע זמנך״. רק אם הגעתם להישג נאצל תוכלו להיות באמת בטוחים.
הבודהה ציין ארבע סיבות לפחד מהמוות. אחת היא כאשר אתם יודעים שעשיתם מעשים מזיקים, וישנה האפשרות שתוצאות הפעולות הלא-מיטיבות שלכם יחזרו לרדוף אתכם לאחר מותכם. במקרים אחרים, אתם מפחדים לאבד את הגוף, או שאתם מפחדים לאבד את תענוגות החושים. הסיבה הרביעית היא שלא באמת נוכחתם לראות את הדְהַמַּה, כך שהיא עדיין בגדר אמונה או ניחוש. רק לאחר שתחוו את הדְהַמַּה בצורה ישירה לא תהיה לכם סיבה לפחד מהמוות.
כך שאם הנכם מסוג הסוסים שזקוקים לחכות עד שהשוט יצליף בהם ״עד העצם״, אולי תרצו לשנות את סדר העדיפויות שלכם. אמרו ״רגע, כל שעלי לעשות זה לשמוע את המילה ׳שוט׳, ואחזור לתרגול״. כך תחסכו מעצמכם סבל רב.
אז אל תרשו לשוויון-הנפש לעמוד בדרככם. אל תחשבו ש״אוקי״ זה מספיק טוב. אג׳הן מהא-בוואה (Maha-Bua) ערך השוואה בין סוגים שונים של מתרגלים ואמר כי אלו שהכי טובים בתרגול הם אלו שדומים לאנשים בעולם שהופכים למיליונרים. הם מחליטים ש״אם אני כבר הולך להרוויח כסף, מוטב שאעשה המון כסף, ואעשה זאת היטב, באופן מוסרי וחכם״.
הכינו עצמכם כך שתהיו בטוחים, באותה צורה בה אלו הרואים את הסכנות בסמסארה, ולא חייבים לחוות את הגרוע-מכל שבה. הם מסוגלים לקחת עצמם בידיים, שלא כמו האנשים ב-AA (אלכוהוליסטים-אנונימים) שצריכים להגיע לתחתית לפני שיוכלו לקחת עצמם בידיים ולהתגבר על האלכוהוליזם שלהם. תרצו להיות מסוג האנשים ששומעים אודות אנשים שמגיעים לתחתית ואומרים ״אוקי, זה מספיק כדי לגרום לי להמשיך ולהישאר בתרגול״.
כעת, אם המחשבה על התחתית מפחידה אתכם, התחילו להתמקד ביתרונות הדברים הטובים שנובעים מהתרגול. הנקודה החשובה היא שאתם לומדים כיצד להניע עצמכם כך שבאמת תדבקו בתרגול. למדו כך שאפילו אם תתחילו לחשוב על ההיבטים האומללים - לא תפחדו, אלא פשוט תקבלו עוד מוטיבציה לדבוק בתרגול. חייכם בסמסארה דורשים מידה של אומץ.
אם תרשו לעצמכם להיות מוכנעים על ידי הסכנות, הן יבלעו אתכם, ותאבדו תקווה ואנרגיה. עליכם להבין שאנו חיים במקום מסוכן. גרנו כאן כל הזמן, פשוט לפעמים אנו מודעים לסכנות ובפעמים אחרות אנחנו מכסים אותן, אנו הופכים שאננים. אך כולנו עומדים בפני סכנות כאלו או אחרות. המקום הבטוח היחיד הוא לצאת החוצה.
התלות-ההדדית (interconnectedness) אינה דבר נפלא - היא אינה מתוכננת עבור תועלת כולם. ישנה אמונה שאם רק נוכל איכשהו לכוונן (fine-tune) את סמסארה - נוכל לחיות כמשפחה נפלאה מחוברת והדדית. אך התלות-ההדדית מתוכננת כך שחלק מהאנשים ניזונים מאנשים אחרים. אם חלק אחד במערכת הולך להיות במצב טוב, חלקים אחרים הולכים להיות במצב רע. התבוננו במזג האוויר. כל פעם שיש לנו מזג אוויר טוב כאן, מקומות אחרים סובלים מגלי חום, גלי קור ומבול. תאילנד כרגע מוצפת במבול, בתקופה בלתי שגרתית בשנה. בדרך כלל בחודשי מאי ויוני לעולם אין מבול. המערכת כולה מוכנה למחות את כולנו בכל רגע. כך אנו חיים במקום מסוכן, אך עליכם לדעת כיצד לשמור על קור הרוח שלכם ולהיות ממוקדים.
זכרו את הסיפור אודות ארבעת ההרים המתקדמים (ומוחצים ומשמידים כל דבר העומד בדרכם). הבודהה שאל את המלך פָּסֵנַאדִי ״נניח שארבעה הרים מתקדמים לעברך, אחד מהצפון, אחד מהמערב, אחד מהדרום ואחד מהמזרח. מה תעשה?״. המלך ענה ״ובכן, מה עוד נותר לעשות מלבד להרגיע את תודעתי ולתרגל את הדְהַמַּה?״. הבודהה אמר לו ״ראה הוזהרת, מלך! זִקנה, מחלה ומוות מתקדמים לעברך! מה תעשה? ובכן, השקט את תודעתך ותרגל את הדְהַמַּה״.
כך שזה לא באמת משנה מי רוכב על אותם הרים, איזו מפלגה פוליטית, איזו דמות פוליטית או קבוצת אנשים. ההרים מתקדמים לעברכם, כך שעליכם להרגיע את התודעה ולתרגל את הדְהַמַּה.
כך שאם אתם מוצאים עצמכם עם בעיית מוטיבציה לתרגול הדְהַמַּה, חשבו איזו סוג מוטיבציה עובדת (עבורכם), ואם יש לכם בעיה להרגיע את התודעה - חשבו באילו דרכים תוכלו להרגיע אותה. המורים, הספרים ושיחות הדְהַמַּה כאן על מנת לתת לכם רעיונות, אך עליכם להבין לבד מה עובד עבורכם. אחרי הכל, זה האושר שלכם, זו הרווחה שלכם על כף המאזניים, אז עשו כמיטב יכולתכם להישאר בדרך.
השיחה המקורית (אודיו) ניתנת להאזנה בלינק הבא:
