הבודהה הזכיר ארבע תכונות, איכויות או בסיסים הנדרשים על מנת להשיג כוחות מנטלים/רוחניים. למעשה, בשילוב נכון - ארבעת בסיסי הכח יכולים לעזור לנו להשיג כל מטרה שנרצה, בין אם היא גשמית (עבודה, שיפור מערכות יחסים וכו') או רוחנית (ניבאנה). חשוב להכיר את ארבעת המרכיבים האלו על מנת שנוכל לנסות לדעת איזה אלמנט אנחנו צריכים לחזק ולטפח בתרגול שלנו. אם נצליח לאזן אותם בצורה נכונה (לא קצת מדי, לא יותר מדי), וגם לבסס אותם בצורה נכונה, בריאה וראויה - ארבעת הבסיסים גם יזינו אחד את השני ויוכלו לקדם אותנו משמעותית. ומהם ארבעת הבסיסים?
תשוקה/רצון/שאיפה - צ'אנדה (Chanda) תפיסה שגויה אצל לא מעט מתרגלים היא שתשוקה או רצון הוא דבר רע. שאם אנחנו רוצים משהו - אנחנו בודהיסטים "סוררים". אבל - המטרה בבודהיזם אינה להפוך אותנו לזומבים חסרי רצון. אילו לא היה לנו רצון - אף אחד מאיתנו לא היה מגיע בכלל לתרגל! יש דברים שראוי ואף רצוי לרצות - כי הם מובילים להפחתת/הפסקת הסבל, ויש דברים ש"פחות כדאי" לרצות בהם, משום שהם רק מחזקים ומעצימים את הסבל. כאשר אנחנו רוצים משהו - אנחנו יכולים לשאול את עצמנו - האם הרצון או התשוקה הללו מיומנים (כלומר, תומכים בפיתוח התודעה, בחיזוקה, ביכולת הריכוז, ביכולת שלה לשחרר היאחזות וכו'). האם הם מובילים לשחרור או שלא? עלינו פשוט לרצות להשתחרר מהסבל, לתרגל מדיטציה, לפתח סמאדהי, להתאמן בסילה, לטפח את השלמויות ולהתמיר את המכשולים! אם חסרה לנו אותה תשוקה ושאיפה גדולה - לא נוכל להניע את עצמנו וגם לא נגיע לשום מקום. או שאולי נוכל להניע את עצמנו קצת, אבל אח"כ פשוט נתייאש. (הערה: במקרה של התרגול - על מנת שנוכל לפתח את הרצון - צריך להבין "מדוע" אנחנו בכלל מתרגלים מלכתחילה) מאמץ/אנרגיה - ויריה (Viriya) . האלמנט השני הנדרש הוא מאמץ או אנרגיה. הוא ניזון מהבסיס הראשון שהוא השאיפה והרצון שאנחנו מטפחים. מאמץ נכון הוא אחד האיברים מהדרך בעלת שמונת האיברים לשחרור, ואחת מעשר השלמויות. עלינו להיות מוכנים להשקיע מאמץ מתמיד ועקשן, להמשיך קדימה גם אם נתקל בקשיים, גם אם יגידו לנו שהתרגול יקח חודשים ארוכים, או אפילו שנים ארוכות. אם לא נהיה מוכנים להשקיע מאמץ כזה - לא נצליח. לא בתרגול שלנו, ולא בשום דבר אחר שננסה שאולי קצת מאתגר. את האנרגיה יש להשקיע ב*מידה הנכונה*. לא מעט מדי, ולא יותר מדי. ככל שנדע לאן אנחנו מכוונים, כך נהיה יותר ממוקדים במטרה שלנו ונוכל להשקיע את כל האנרגיה המנטלית והגופנית שלנו באותו כיוון. לא נבזבז את הזמן שלנו בחיים אלו על דברים אחרים חסרי תועלת. תודעה/לב/תשומת-לב - צ'יטה (Citta) אחרי שיש לנו את הרצון ואת האנרגיה לעשות משהו - עלינו להקדיש לו מחשבה ולעשות אותו תוך כדי תשומת לב ראויה. עלינו להיות ממוקדים בעשייה, בתרגול, להיות מאוזנים ולתרגל בצורה הנכונה. לזכור את המטרה שאותה אנחנו רוצים להשיג וכל הזמן לבדוק את עצמנו - האם אנחנו פועלים כפי שראוי על מנת להשיג את המטרה? האם אנחנו מתרגלים בצורה נכונה? תשומת-הלב וההתכווננות במחשבה תומכת לאחור במאמץ וניזונה ממנו. בדיקה/הערכה-עצמית - ווימאמסה (vīmaṃsā) האלמנט הרביעי והחשוב הוא תהליך של בדיקה או הערכה-עצמית של הקשר בין המאמצים שלנו והתנאים שכרגע קיימים לבין התוצאות. אג'הן צ'ה היה מתרגם את האלמנט הזה בתור "ראיית הקשר בין סיבה לתוצאה". בצורה ברורה וללא אשליות - להסתכל על מה עשינו, באיזה מצב היינו, איך פעלנו, ומה השגנו. חשוב מאוד לציין שלמרות שלפעמים נדמה לנו שאנחנו מסוגלים לעשות זאת בצורה צלולה - הרבה פעמים היכולת הזו לא מפותחת מספיק, בגלל שיש לנו "נקודות עיוורות" לגבי עצמנו. אולי אנחנו לא כנים מספיק עם עצמנו, או שפשוט לא פיתחנו עדיין "מספיק" השקפה נכונה והבנה. תהליך הבדיקה העצמית הוא מה שיעזור לנו להסיק את המסקנות - בין אם לשנות משהו בתרגול שלנו (כי אנחנו רואים שזה לא עובד), או להיפך - להמשיך במלוא הכח קדימה מכיוון שאנחנו רואים שהתרגול מועיל!
