• איתן

זמן כה מועט - תַ׳אנִיסַארוֹ בִּיקְהוּ

עודכן ב: 17 אפר 2019


יש לנו זמן כה מועט. כפי שהבודהה אמר, אפילו אם יש לכם חיים ארוכים - כמאה שנה, שאולי נראים כמו הרבה זמן, אך כשאתם מתקרבים לסופם, אתם מתבוננים אחורה ורואים שזה כלום. הזמן מכלה הכל כפי שהוא מכלה עצמו. מעודדים אותנו להיות בעלי מצבי-תודעה ללא-גבולות: רצון-טוב, חמלה, שמחה-אמפתית ושיוויון נפש ללא-גבולות, אך המשאבים שלנו מוגבלים - הזמן שלנו, האנרגיה שלנו - מה שאומר שעלינו לבחור את הבעיות שעמן אנו מתמודדים בקפידה רבה.

שימו לב שלאחר התעוררות הבודהה, הוא התמקד בבעיה המשותפת לכולנו, והיא שאנו רוצים אושר אך למרות זאת הפעולות שלנו מובילות לסבל. ובניגוד לחלק מהמורים המנסים להביך אותנו עקב תשוקתנו לאושר או להוקיע אותה כאנוכית - הוא אמר שאין שום דבר רע בתשוקה לאושר, פשוט אנחנו מתנהלים סביב העניין בצורה שגויה. הוא גם אמר שבמידה ואתם יכולים להתמקד בבעיה זו ולטפל בה - אתם בעצם דואגים גם לכל שאר הבעיות.


כך שעלינו להתבונן בבעיות שאנו סוחבים אל תוך התרגול - פצעים ישנים, קרבות ישנים, בעיות ישנות: כמה מתוכן באמת ראויות שנמשיך לסחוב אותן? עם כמה בעיות אנו באמת מסוגלים להתמודד ולטפל בצורה ראויה? אנו שומעים אודות אנשים אשר מגלים שנותרו להם רק מספר חודשים לחיות ופתאום משנים את צורת החיים שלהם. הם מקבלים תחושה של מה חשוב להם ומה לא, והם נותנים לדברים הלא חשובים פשוט ליפול לצד. זה טוב שהם עושים כך, אך זה חבל שהם היו צריכים לחכות לשלושת החודשים האחרונים לחייהם.


כפי שהבודהה אמר, עליכם להיות מוכנים למות בכל רגע, מה שאומר שעליכם לצמצם את הבעיות שלכם ברגע זה. לפני זמן מה, קראתי אודות גנרלית בצבא אשר בכל בוקר ערכה רשימה של עשרת הדברים הכי חשובים שהיתה צריכה לעשות באותו יום, בסדר החשיבות. לאחר מכן היא מחקה את שמונת הדברים האחרונים ומתרכזת רק בשניים הראשונים. הבודהה מעדיף שתתמקדו רק באחד: מהו מקור הסבל שלכם ברגע הנוכחי? היכן הסבל שלכם?


זהו לא עניין אנוכי להתמקד בו, משום שאם אינכם יכולים להתמודד עם הסבל של עצמכם, הוא נוטה להישפך לעבר אנשים אחרים. כך שאנו חבים זאת גם לעצמנו וגם לאחרים להתמקד במה שאנו עושים שאינו-מיומן ולגלות רצון-טוב כלפי עצמנו בראייה שהתשוקה שלנו לאושר היא משהו שיש לכבד, משהו שיש לשאוף אליו. אך אנו צריכים לרצות להפוך שמחה זו לאמיתית, יציבה, אמינה, לא-מזיקה. במילים אחרות, אנו באמת מאחלים לעצמנו טוב.


אנו מתרגלים עם הנשימה. יום אחד דיברנו על כך שלעיתים יש בעיה להיות חברים של הנשימה. אם אינכם יכולים להיות חברים עם הנשימה שלכם, כיצד תהיו חברים עם מישהו בכלל? עליכם לעצור ולשאול את עצמכם ״מה הבעיה? האם הנשימה היא הבעיה או אולי יש משהו אחר בפנים?״ הרבה מאיתנו מגיעים ממסורות אחרות שבהן מלמדים אותנו להמעיט בערך של עצמנו, וכך קורה שאנחנו מקבלים זאת או מגיבים בצורה הפוכה, אך אף אחת מהגישות האלו אינן מועילות. פשוט איחלו טוב לעצמכם.


באשר לשאלה האם לכם או למישהו אחר מגיע להיות מאושרים, הבודהה מעולם לא דיבר אודות ״זכות״ כזו. הוא היה כאן על מנת להביא קץ לסבל, בין אם ״מגיע״ או לא. וזה דבר די רדיקלי. אתם מכירים את הסיפור אודות אנגולימאלה (Angulimala) אשר הרג 999 אנשים ואז, זמן לא רב לאחר שהבודהה לימד אותו, הפך לארהנט. המון אנשים אוהבים את הסיפור הזה. הוא מראה שלא משנה מה הרקע שלכם, ישנה תקווה.


אך עלינו גם לזכור שבאותו הזמן, היו גם המון אנשים שלא אהבו את מה שקרה והיו מאוד נסערים. הנה אנגולימאלה אשר הרג את כל האנשים האלה, והוא פשוטו כמשמעו מתחמק מעונש על רצח. הייתם יכולים להגיד שהגיע לו לסבול, אך הבודהה לא התחשב בכך כלל וכלל. הוא אמר, ״הנה אדם אשר סובל באופן כל כך נוראי שהסבל שלו נשפך החוצה ומשפיע על אנשים אחרים״. בכך שריפא את הסבל של אנגולימאלה, או בכך שהראה לו כיצד לרפא את הסבל שלו, הוא הציל הרבה אנשים אחרים גם. כך שאם קיימת השאלה האם מגיע לכם להיות מאושרים או לא, למדו כיצד להניח שאלה זו בצד. הבינו שזה לא באמת העניין.


העניין הוא שיש לכם פעולות. התודעה היא עיקרון פעיל. זה היה משהו שאג׳הן מאן (Mun) דיבר עליו המון. כפי שאמר, התודעה זורמת החוצה. ישנו המקור של התודעה, כמו מקור של נהר. ודברים ממשיכים לזרום החוצה. וזוהי הבעיה. זה לא שדברים חיצוניים מגיעים ויוצרים בעיות. הבעיה היא באופן שאנו זורמים לעבר דברים. וזה אינו הולך לעצור אלא אם כן נלמד כיצד לעשות זאת בצורה מיומנת. הפעולות שלנו הן באמת, באמת חשובות.


בזמנו של הבודהה, התקיים זרם לימוד/הוראה (אחר) שטען שהדברים האמיתיים היחידים בעולם היו היסודות הבסיסיים: אדמה, מים, רוח ואש. היו להם מספר יסודות אחרים, אך אותם יסודות היו הדברים היחידים שהיו קיימים. פעולות נחשבו כלא-קיימות. מחשבות נחשבו כלא-קיימות. משמעות הדבר היתה שגם לא היה בסיס לחוקי מוסר. כפי שנטען, אילו סכין עברה דרך צוואר של מישהו, היא פשוט עברה בין האטומים, כך שלא היה שם אף אחד שימות, ותנועת הסכין היתה לא אמיתית. רק דברים קבועים היו אמיתיים.


הבודהה לימד דבר הפוך מכך. הפעולות שלכם הן מה שאמיתי, והן בעלות הערך המציאותי הכי גבוה. העולם שם בחוץ אינו העניין האמיתי. העולם שאתם חווים מגיע מהפעולות שלכם. הפעולות שלכם יותר מוצקות, ויותר עוצמתיות מאשר החוויה שלכם של אדמה, רוח, מים, אש וכל שאר היסודות. זוהי הצהרה די רדיקלית. זו הסיבה מדוע הבודהה שב ומתמקד במה שאתם עושים ברגע זה משום שמה שאתם עושים עכשיו הוא כח-מעצב גדול בחוויה שלכם.


ולכולנו - ללא קשר לעבר שלנו, ללא קשר למה אנשים אחרים אמרו לנו - יש את הזכות המושלמת ללמוד כיצד לפעול בצורה מיומנת, למצוא אושר. כך שלמדו לראות את נושא האושר האמיתי כעניין הגדול. למדו לראות את העניין של הסבל האמיתי כעניין הגדול גם. הם הולכים ביחד. והיו בעלי רצון-טוב עבור האושר שלכם.


זה מעניין שכאשר הבודהה מדבר על אנשים עשירים אך קמצנים וחסכנים בצורה קיצונית, הוא אינו אומר שזה ממש טוב שהם למדו כיצד לשים בצד הנאות חושיות. הוא אמר שיש משהו לא בסדר איתם. אם הם אינם יכולים ללמוד להעריך מקצת הנאות עבור עצמם, כיצד הם יכולים להעריך אנשים אחרים שנהנים? הם הולכים להיות קנאים. הם הולכים לנטור טינה. כך שהבודהה מעודד הנאה חושית במיתון ואיזון. הוא אומר שישנם הנאות שהן לחלוטין בלתי-מזיקות לתודעה.


עליכם להתבונן בתודעה של עצמכם בכדי להבין אילו הנאות מזיקות עבורכם ואילו לא, משום שהן לא אותו הדבר לגבי כולם. ואז אתם מבינים שלמרות שהנאות לא מזיקות מביאות מעט הקלה לתודעה, הן אינן משאירות אותה מסופקת לחלוטין. מה תהיה רמה גבוהה יותר של אושר? המילה ״סוקהה״ בעלת משמעות רחבה, החל מעונג גופני פשוט, תחושת הקלה, תחושת רווחה ועד לתחושת אושר עילאי (bliss). נִיבַּאנָה היא ה״סוקהה״ האולטימטיבית/המוחלטת. הבודהה אינו רוצה שתפחדו מעונג. הוא אומר ללמוד כיצד להעריך אילו הנאות באמת מועילות עבורכם בדרך לאושר האולטימטיבי, ואלו הנאות מפריעות. אותו הדבר ניתן ליישום כלפי כאבים: חלק מהכאבים מועילים עבורכם בדרך. ותרצו ללמוד כיצד להשתמש גם באושר וגם בכאב, ולא להיות מוכנעים על ידי אף אחד מהם. אך המטרה של כל זה היא ליצור בתודעה מצב של תחושת רווחה אמיתית בריכוז.


כאשר יש לכם אותה תחושה של רווחה, איזו אומללות תוכל להשפריץ החוצה על אנשים אחרים? רובנו אומללים ומשפריצים את האומללות שלנו על אחרים, במחשבה שאנחנו מקלים על העומס שלנו, אך זה רק הופך את הדברים לגרועים יותר. ובכן, אתם יכולים לטפל במקור של השפרצת הסבל הזו. אתם מרוויחים. האנשים סביבכם מרוויחים.


כאשר הבודהה לימד את ארבעת אמיתות האציליים, הן לא היו פשוט ארבע עובדות מעניינות אודות בעיה מעניינת. הוא אמר שזהו העניין הגדול, העובדה שאתם גורמים סבל לעצמכם אבל יש לכם את היכולת ללמוד כיצד לא לעשות זאת. כך, שבהינתן הזמן המועט שיש לנו, זה חשוב שנמקד את האנרגיה שלנו בפתירת הבעיה הגדולה, אותה הבעיה שברגע שתיפתר - תביא לפתרון כל שאר הדברים. הביטו בגישה שלכם כלפי אושר, הביטו בגישה שלכם כלפי סבל וראו אם אתם יכולים להביא גישות אלו להתאמה הראויה.


הדְהַמַּה שהבודהה לימד מטרתה לשים קץ לסבל ולמצוא אושר אמיתי: אלו נושאים חשובים. כל דבר אחר שמפריע בדרך לנושאים אלו, אתם יכולים לשים בצד. אנו קוראים אודות האנשים בתקופת הבודהה שבאו אליו ושאלו: האם העולם נצחי? האם העולם לא נצחי? האם הוא סופי? האם הוא אינסופי? האם הנשמה היא אותו דבר כמו הגוף? האם הם שונים? מה קורה לאנשים מוארים לאחר מותם? האם הם קיימים, לא קיימים, קיימים ולא קיימים באותו זמן או אף אחד מהם? ועבורנו, השאלון הזה נראה מוזר. אך עדיין יש לנו את הנטייה לבעיות משל עצמנו ולעיתים הם אפילו מוזרות יותר מכך. היה נזיר אחד שאמר שלא יתרגל עד אשר הבודהה יענה לו על השאלות האלו. הבודהה ענה לו ״ובכן, אתה הולך למות לפני שתשמע אותי עונה על השאלות הללו״.


כולנו מכירים את הסיפור אודות החץ. איש נפגע מחץ ואומר לרופא ״איני הולך לשלוף את החץ החוצה עד שאדע מי הכין את החץ, מאיזה עץ הוא עשוי, עם אילו נוצות הכינו אותו, ומאיזו קאסטה היה האדם שירה את החץ״. אותו איש ימות לפני שהוא ילמד את התשובות לכל השאלות האלו. אנחנו רואים בעיות של אנשים אחרים כמגוחכות בדרך זו. עלינו ללמוד לראות בהרבה מהבעיות של עצמנו כמגוחכות באותה צורה גם - הנושאים העומדים בדרכנו להשגת המירב מכך שנחשפנו לדברי הבודהה ושיש לנו את האפשרות לתרגל אותם, לפחות לעכשיו.


השיחה המקורית בלינק הבא:

https://www.dhammatalks.org/books/Meditations8/Section0035.html






©2019 by Eitan Bar.