בחירות

״זוהי הדרך המוליכה לחכמה: כאשר מבקרים אדם מואר, לשאול...׳מה, כאעשה אותו, יוביל לרווחה ולשמחה ארוכות טווח עבורי?׳״ - הבודהה, MN 135

יום הבחירות הוא הזדמנות מעולה להרהר בנושא הבחירה.

לא הבחירות לראשות הממשלה - אלא בחירות הרבה יותר משמעותיות - הבחירות שאנחנו מבצעים כל רגע.

כל רגע מציב בידינו בחירה, בין אם בפעולה פיזית, דיבור או מחשבה:

- האם לגלות נדיבות במעשים שלי? האם להפגין איפוק? האם לדאוג לעצמי או לאחר?

- האם לבזבז את הזמן שלי בפעילויות סתמיות או לעשות משהו מועיל?

- האם לשקר או לדבר אמת? האם לדבר בכעס כלפי מישהו אחר? האם לרכל?

- האם להמשיך את קו המחשבה הנוכחי או לנטוש אותו?

כך, במקום פתקים של ״מחל״, ״אמת״, ״פה״, ״מרצ״, וכו׳ - יש מולנו ״פתקים״ אחרים:

- אדישות, כעס, עלבון, סלידה, חמדנות, נדיבות, איפוק, נדיבות, סבלנות, אהבה, חמלה ועוד.

בכל רגע, אנחנו באמת יכולים לבחור, כיצד לפעול.

לעיתים קרובות, יותר נוח וקל לנו לדבוק בתפישה שאין לנו יכולת בחירה, או שאנחנו מחוייבים לפעול בדרך כזו או אחרת: ״זה גדול ממני״, ״אני לי ברירה״, ״מגיע לו שאגיב ככה״, ו״אם הוא לא היה עושה כך, לא הייתי חייב לעשות כך״.

האמת היא - שהכל סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להתחמק מאחריות.

יותר קל לכעוס מאשר לסלוח ולגלות חמלה.

יותר קל להיעלב ולהיפגע מאשר לגלות שוויון-נפש.

יותר קל להתפתות מאשר לגלות איפוק.

קל יותר לדאוג לעצמנו מאשר לגלות נדיבות כלפי מישהו אחר...

ואנחנו אוהבים דברים קלים, אך אותם דברים קלים אלו הם לא בהכרח מה שיוביל לאושר ולרווחה שלנו. האמת היא שאנחנו, ורק אנחנו - אחראים לבחירות שלנו, לאושר ולרווחה שלנו.

דוגמה אחת היא כעס (שהינו אחד משלושת הרעלים, יחד עם חמדנות ובורות) - אנשים בדרך כלל מאוד קשורים אליו. יש בו משהו מאוד ״מזין״. הוא נותן לנו תחושה שמישהו אחר לא בסדר. רוב הפעמים אנחנו מוצאים איזושהו אובייקט חיצוני ומאשימים אותו בכעס שלנו: ״הוא עשה כך! בגלל זה אני כועס״.

האמת (שאיננו אוהבים להודות בה) היא שהכעס נמצא בתוכנו (ואנחנו מטפחים ומשקים אותו) - הוא רק ננעל על איזושהו אובייקט חיצוני על מנת להסוות כך שלא נראה שהוא בתוכנו מלכתחילה.

על מנת לפעול בצורה ראויה חשוב להבין את עיקרון הקַמָה (קרמה), שמצביע על כך שכל אחד יורש את תוצאות הפעולה שלו. כמו שאנו יורשים את תוצאות הפעולות שלנו - אחרים יורשים את תוצאות הפעולות שלהן.

אנחנו - איננו ״ידי הגורל״ או הצדק על פני האדמה.

הקַמָה שלהם תבוא לידי מימוש בזמן זה או אחר.

אם נגיב לפעולה לא-מיומנת של מישהו אחר בפעולה לא-מיומנת משל עצמנו - שנינו נשלם את המחיר אחר כך. אף אחד לא שם אותנו פה על מנת ״להעניש״ אחרים, אלא להשתמש בצורה נבונה בפעולותיהם של אחרים על מנת לטפח מיומנויות ואיכויות טובות אצלנו.

אם מישהו פועל בצורה לא מיומנת - הדבר הנכון לעשות זה לגלות חמלה כלפיו וצער כלפי העובדה שהוא יירש את תוצאות הפעולה שלו. אם ביכולתנו לפעול בצורה מיומנת ולעזור לו או לאחרים - נעשה כן. אך אם הפעולה שלנו נעשית מתוך מצב תודעה לא-מיומן - גם אם הכוונה שלנו טובה, יגרם נזק (מכירים את המשפט ״הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות״?

כך שלא רק הכוונות שלנו צריכות להיות טובות ומיומנות אלא גם דרכי הפעולה ומצבי התודעה מתוכם אנחנו פועלים.

אם מישהו אומר משהו שגורם לנו לכעוס, אם מישהו אומר משהו שמעציב/מעליב אותנו או פוגע בנו בכל צורה שהיא - אנחנו יכולים לנצל את אותו רגע על מנת לפתח בעצמנו איכויות יותר טובות.

ואם אין ביכולתנו לפעול בצורה מיומנת, עדיף לא לעשות כלום, מאשר להזיק לעצמנו.

הפילוסוף הסיני לאו צו (Lao Tzu) שאל ״האם יש לכם את הסבלנות לחכות עד אשר הבוץ ישקע והמים יהיו צלולים?״.

לא נהיה שקטים כל עוד נבחר לטפח מצבי תודעה רעילים בתוכנו. הם מובילים אך רק להמשך הסבל האישי שלנו, ולאחר מכן אותו סבל ״נשפך החוצה״ כלפי אחרים וכך מתגלגל הלאה.

למדו להיות אי של עצמכם. היו העוגן של עצמכם. למדו לטפח גישה כזו שלא משנה מה מתרחש - נוכל להשתמש במצב על מנת לטפח דברים מועילים בעצמנו ולנטוש את אותם דברים שלא מועילים לנו.

רק לאחר שהתודעה שלנו תהיה נקייה יותר, נוכל לפעול בצורה יותר טובה ולעזור לאחרים.

הבחירות והפעולות שאנו מבצעים (בגוף, דיבור ומחשבה) - מעצבות אותנו ואנחנו יורשים את תוצאותיהן. הן יכולות להוביל להמשך הסבל או להפסקתו.

בחרו נכון.

---

עוד על נושא הבחירה אפשר לקרוא בשיחה כאן

ועל טיפוח גישה נכונה אפשר לקרוא כאן